יום שישי, 15 בינואר 2010

ענינים של קדושה

ענינים של קדושה


פנחס ולרשטיין, המוגדר בידי חלק מהתקשורת הישראלית כ"מתנחל מתון" קרא לפני מספר ימים לחבריו המתנחלים "לא לפגוע בקדושת צה"ל".

קדושת צה"ל. צה"ל הקדוש. הצבא הקדוש. בכל מדינה אחרת בעולם הדמוקרטי המערבי אליו מדינת ישראל רוצה כל כך להשתייך, המלים האלה נשמעות מאד מוזרות, לא בדיוק שייכות לשנת 2010.

אכן, בימי הביניים בהחלט היו דברים כאלה. היו גם היו ברחבי אירופה צבאות קדושים ומסדרים של נזירים לוחמים שיצאו למסעות צלב ולמלחמות קודש. אבל כל זה יצא לחלוטין מהאופנה, כבר כמה וכמה מאות שנים, ונשאר רק בין דפיהם של ספרי ההיסטוריה.

באותה תקופה, ליהודים לא היו צבאות קדושים. יהודים שלרוע מזלם נמצאו במקומות בהם עברו צבאות קרושים כאלה סבלו לא פעם גורל רע ומר. אבל כנראה שהיום, באיחור של אלף שנה בערך, יש מי שרוצה להשלים את החסר, להקים לנו צבא קדוש ולהחזיר אותנו ברכבת אקספרס ישר אל ימי הביניים.

הערה: הבלוג הזה יוצא לחופשה עד 1 בפברואר.


יום רביעי, 13 בינואר 2010

על אריות ושגרירים

על אריות ושגרירים


לפני חמש מאות שנה כתב ניקולו מקיאבלי עצה לנסיכים, שדי טובה גם לסגני שרי חוץ: אם אינך רוצה להילחם באריה מוטב שלא תעיר אותו. אם אינך רוצה להילחם בטורקים, עדיף לא להעליב את השגריר שלהם ולהאלץ להתנצל מיד אחר כך, ובסך הכול להתבזות פעמיים תוך עשרים וארבע שעות..




יום שלישי, 12 בינואר 2010

ועדת השמנת

ועדת השמנת

"דו"ח שחובר בצה"ל, בידי החוקרים של מצ"ח, הגיע למסקנה ברורה: ההאשמות בדו"ח גולדסטון על התנהלות הצבא בעזה מופרכות ברובן" (אמיר בוחבוט, "מעריב", 12.1.2010) .

אמר החתול: ביקשתם חקירה? קיבלתם! מיניתי ועדה של חוקרים מנוסים מן המשטרה החתולית החוקרת והם הגיעו למסקנות ברורות וחד משמעיות: לא אני אכלתי את השמנת, בכלל לא הייתה שמנת וחוץ מזה השמנת עוד נמצאת בצלחת. אז מספיק כבר עם השקרים והבדיות של העכברים האנטישמים האלה!


עלבון דיפלומטי

עלבון דיפלומטי


סגן שר החוץ של מדינת ישראל הזמין את השגריר הטורקי כדי להעביר אותו שורה של עלבונות פומביים ומכוונים.

זאת לא נפעם הראשונה בהיסטוריה שמדינה מעליבה בכוונה את נציגיה של מדינה אחרת. בדרך כלל, מעשים כאלה נעשים כהכנה לקראת מלחמה.




יום שני, 11 בינואר 2010

השוואת מחירים

השוואת מחירים


ראש הממשלה נתניהו החליט להקים גדר לכל אורך גבול ישראל עם מצרים, כדי למנוע הסתננות של פליטים מאפריקה. הקמת הגדר החדשה תעלה בסביבות מיליארד וארבע מאות מליון שקל.

כמה פליטים אפשר להלין במלונות חמישה כוכבים תמורת הסכום של מיליארד וארבע מאות מליון שקל?


יום ראשון, 10 בינואר 2010

למי אכפת?



למי אכפת?

ביום חמישי שעבר, החליטה ועדת התכנון והבנייה בעיריית ירושלים לאשר הקמת מובלעת התנחלותית חדשה בשטח פלסטיני ליד הר הזיתים. כמו קודמותיה בשכונות מזרח ירושלים, גם ההתנחלות הזאת תוקף גדרות תייל ושומרים חמושים. עוד פרובוקציה נגד התושבים הפלסטינים בירושלים, עוד התרסה נגד העולם כולו.

במקרה או לא במקרה, למחרת היום השמיע ג'ורג' מיצ'ל, שליחו של נשיא ארה"ב אובמה, איום לא כל כך מרומז. הוא הזכיר כי ממשלת ארה"ב רשאית לפי החוק האמריקאי להקפיא מתן ערבויות למדינת ישראל, וכי נשיא אחד – ג'ורג' בוש האב – עשה בדיוק כך, בתגובה לבניית התנחלויות ראוותנית בימיו של ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר.

"אנחנו יכולים להסתדר בלי הערבויות האמריקאיות" אמר שר האוצר יובל שטייניץ. באמת? ואולי מדינת ישראל בעצם גם לא צריכה את שלושת מיליארדי הדולרים שהיא מקבלת כל שנה, ואת האספקה השוטפת של מטוסי קרב ומסוקים וטנקים וכל הציוד הצבאי מכל הסוגים והמינים? ומה עם הוטו האמריקאי במועצת הביטחון, לשם עומד דו"ח גולדסטון לחזור בעוד חודשיים? מה אכפת לנו, כל עוד יש ברית נאמנה עם מועצת יש"ע.


יום שבת, 9 בינואר 2010

ליברמניה

ליברמניה


במשאל דעת קהל שנערך בקרב אזרחי ישראל, אמרו יותר מ90% כי לדעתם סובלת מדינת ישראל מדימוי שלילי בעולם.

גם שר החוץ אביגדור ליברמן חושב כך, והוא מצא פתרון טוב. השבוע כינס ליברמן את כל 150 השגרירים המייצגים את מדינת ישראל ברחבי העולם ונזף בהם קשות על שאינם מגוננים כיאות על כבודה הלאומי של ישראל. הוא הנחה את השגרירים המכונסים להגיב מעתה והלאה בתקיפות רבה בכל פעם שמישהו מותח ביקורת על ישראל (מה שכיום מתרחש לעיתים קרובות יותר ויותר, בכל רחבי העולם).

כמה ממאזיניו של ליברמן, דיפלומטים מקצועיים בעלי ניסיון של שנים רבות, רצו להביע הסתייגות מסוימת מדבריו של השר, אך ההזדמנות לכך לא ניתנה להם. לאחר שנזף בשגרירים על התרפסותם עזב ליברמן את המקום בלי להשאיר זמן לשאלות או הערות.

בתחילת דרכו עבד אביגדור ליברמן כשומר במועדוני לילה בירושלים, והשליך החוצה מן המועדון את כל מי שהתנהגותו לא נשאה חן בעיני הבעלים. ככל הידוע, ביצע ליברמן את תפקידו זה בהצלחה מרובה. אולי כדאי ששר החוץ יאתר בין חבריו לשעבר במועדוני הלילה את המוצלחים ביותר והמתאימים ביותר לשמור על כבודנו הלאומי וימנה אותם לתפקידי שגרירים במקום הדיפלומטים הנרפים הממלאים כיום את התפקיד. בכל פעם שתישמע מילת ביקורת ימהר שגרירנו לגלגל את המנוול מכל המדרגות החוצה. איש לא יעז עוד לפגוע בכבודה הלאומי של ישראל!


יום שישי, 8 בינואר 2010

זכרונות מג'נין

זכרונות מג'נין


כל כך הרבה שמענו והתווכחנו בשנה האחרונה על מה שהתרחש בעזה, על הרג אזרחים ודו"ח גולדסטון ומה שהדו"ח הזה עשה למעמדה של ישראל בקהילה הבינלאומית. למי נשאר זמן ותשומת לב לזכור אזרחים שנהרגו במחנה הפליטים בג'נין בחודש אפריל 2002? באדיבותו של היועץ המשפטי לממשלה קיבלנו כולנו שוב תזכורת שגם לפני עזה, צבא ההגנה לישראל ביצע כל מיני מעשים מאד שנויים במחלוקת.

בהזדמנות זאת אולי כדאי להזכיר שוב את אחד הגיבורים האלמונים של ג'נין 2002, שהבליח לרגע לעיני הציבור בראיון נרחב לכתב "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי ומאז נעלם ונשכח והארץ האדישה שלנו שוב אינה מזכירה את מעשי גבורתו. תושב ירושלים משה נסים, הידוע יותר בכינויו "דובי כורדי", היה אז בן 40, אוהד שרוף של קבוצת בית"ר ירושלים ועובד ותיק במחלקת הפיקוח של עירית ירושלים – המחלקה הידועה בחריצות מיוחדת בהרס מתמשך של בתים פלסטיניים במזרחה של ירושלים, בירת ישראל הנצחית שחוברה לה יחדיו. אבל בדיוק בינואר 2002 הוא פוטר מעבודתו בחשד של קבלת שוחד מסוחרים ואנשי עסקים, ונפתחה נגדו חקירה.

אבל לא אלמן ישראל. עברו פחות משלושה חודשים, וצבאנו המהולל יצא למבצע ההתקפתי שנקרא "חומת מגן". דובי כורדי מיהר להתגייס למילואים והספיק להגיע לג'נין ושם קיבל תפקיד שהתאים בדיוק למידותיו ולנטיותיו, ממש מימוש חלום כמוס: לעלות על דחפור ד-9 ולהחריב את מחנה הפליטים ג'נין. נסים הניף דגל של קבוצת בית"ר על הדחפור והחל בעבודה – כפי שסיפר אחר כך לכתב:

"האם היה לי קשה להרוס בתים? קשה? איזה קשה. אתה צוחק בטח. אני רציתי למחוק הכול. הייתי בוכה לקצינים בקשר שייתנו לי להוריד מלמעלה עד למטה.... כשאמרו לי להרוס בית, ניצלתי את זה כדי להרוס עוד בתים....ותאמין לי שהרסנו מעט מדי..."

"...שלושה ימים רק מחקתי ומחקתי. כל האזור. מכל בית שירו בו הייתי מוריד. כדי להוריד אותו הייתי מוריד עוד כמה. ברמקול הזהירו אותם שייצאו לפני שאני נכנס. אבל אני לא נתתי צ'אנס לאף אחד. לא חיכיתי....אני הייתי נותן לבית מכה הכי חזקה כדי שייפול הכי מהר שרק אפשר....אחרים אולי התאפקו. או מספרים שהתאפקו. שלא יספרו סיפורים.... הרבה אנשים היו בתוך הבתים שהתחלנו להרוס... לא ראיתי אנשים חיים שהבית נופל עליהם. אבל אם היה, לא היה מזיז לי כהוא זה. אני בטוח שאנשים מתו בתוך הבתים האלה, אבל היה קשה לראות, היה המון אבק ועבדנו הרבה בלילה. הייתה לי הנאה גדולה מכל בית שירד, כי ידעתי שלמות לא אכפת להם, אבל בית כואב להם יותר... אם כואב לי משהו זה שלא מחקנו את כל המחנה."

"היה לי המון סיפוק. נהניתי נורא... לא יכולתי להפסיק. כל הזמן רציתי לעבוד. שיגעתי את הקצין של כוח גולני, שעבדתי אתו בקשר... אחרי שהלחימה הסתיימה, קיבלנו הוראה להוציא את הדי-ניינים שלנו מהשטח... כי צה"ל לא רצה שהצלמים והעיתונאים יראו אותנו עובדים.... אני רבתי אתם להרוס עוד... היה לי המון סיפוק בג'נין. המון סיפוק. זה היה כמו להכניס את כל ה-18 שנה האלה שלא עשיתי כלום [במילואים] לתוך שלושה ימים. החיילים באו אלי ואמרו: 'כורדי, תודה רבה, תודה רבה.'"

את הראיון במלואו ("עשיתי להם אצטדיון טדי באמצע המחנה") אפשר לקרוא כאן

http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/archive/1156603871/http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/archive/1156603871/

בערך חודשיים אחרי שדובי כורדי היה שם, הגיע לג'נין הבמאי מוחמד בכרי, דיבר עם תושבי מחנה הפליטים, שמע והקליט את סיפוריהם. למשל, את סיפורו של נכה בכסא גלגלים שלא הצליח לצאת בזמן מהבית ובני משפחה ושכניו ראו אותו נמחץ למוות.

את העדויות המצולמות כלל בקרי בסרט "ג'נין ג'נין" שהוקרן בסינמטקים ועודד סערה ציבורית. בריוני הימין הקיצוני השתוללו מחוץ לאולמות ההקרנה, והצנזורה אסרה על הקרנת הסרט בטענה שהוא מהווה "הסתה". בית המשפט ביטל את האיסור, אבל באו קבוצת חיילים שנלחמו בג'נין והגישו תביעת דיבה נגד בכרי בטענה שהסרט משמיץ אותם. השופטים דחו את התביעה בטענה שהסרט לא נקב בשום שמות של חיילים. הפלסטינים שנמלטו בבהלה מבתיהם הנהרסים לא ידעו מה בדיוק שמו של מי שיושב בדחפור. (גם לא בטוח שזה בדיוק מה שהכי עניין אותם באותו רגע).

החיילים מג'נין לא ויתרו על המאבק נגד בקרי וסרטו, והגישו ערעור לבית המשפט העליון. הם מרגישים מאד נעלבים ופגועים וזוכרים כיצד נקטו בהתנהגות הומאנית ומתחשבת מאין כמוה בזמן המלחמה בג'נין. ואת סרטו של בקרי הם רואים כאוסף של שקרים תעמולתיים. הם גם שכנעו את היועץ המשפטי מני מזוז להצטרף אליהם בתביעה "כדי להגן על שמו הטוב של צה"ל". וכך, בערך בעוד חודשיים – בזמן שעצרת האו"ם אמורה להתכנס לדון מחדש בדו"ח גולדסטון ולשאול את מדינת ישראל כל מיני שאלות עדינות על מה שקרה בעזה – תצא מאולמות בית המשפט בירושלים תזכורת לכל העולם גם על אירועי ג'נין 2002.

אולי כדאי להזמין את גם דובי כורדי להעיד במשפט ולזמן לו פגישת מחזור עם החיילים שהגישו את תביעת הדיבה. אחרי הכל, מדובר בחברים לנשק.