יום שני, 27 בספטמבר 2010

הגיון בן זמננו

הגיון בן זמננו


- גבר רציני הביבי הזה. יצא נגד כל העולם וניצח. הנשיא אובמה דרש שהוא יקפיא את ההתנחלויות והוא לא הקפיא.

- מי זה בכלל אובמה? אנחנו לא סופרים אותו. הוא מדבר ומדבר ואנחנו בונים בשטח.

- אגב, שמעת על ההחלטה שקיבלו בועדת החקירה של האו"ם נגד הפעולה שלנו במשט לעזה? זה ממש מרגיז. החלטה מאד חד צדדית, זאת ממש אנטישמיות.

- כן, זה באמת מרגיז. אבל נסתדר. אפשר לדבר עם האמריקאים, לבקש מהם עזרה. הם כבר ידאגו שזה לא יעבור.

סוכת שלום

סוכת שלום


השבוע הזה קמות סוכות לאלפים ורבבות, לציון חג הסוכות העתיק.

האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך של מדינת ישראל דאג לפרסם השבוע ציטוטים על פירושו ומשמעותו של החג. בין השאר, פורסמו שם דברי הגות של הרמן כהן, הפילוסוף היהודי בן המאה ה-19:

אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. משום כך נאמר הלשון 'סוכת שלום' בתפילה.. חג הסוכות הוא חג השלום כעיקרו בנדודי המדבר של המציאות הארצית. השלום עושה את כל החיים לחג.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Toranit/MekorotNose/moadim/Sukkot.htm

משרד החינוך שפרסם מלים אלה נמצא לא רחוק משכונת שייך ג'ראח במזרח ירושלים. אבל ככל הנראה פקחי עירית ירושלים ושוטריה לא קראו את דבריו של הפילוסוף. הם באו אל המקום בו הקימו פעילי שלום ישראלים סוכת שלום משותפת עם תושבים פלסטינים שגורשו מבתיהם. מיד בבואם הרסו הפקחים את הסוכה, שלוש פעמים רצופות הרסו אותה כדי שיבינו את המסר.

די כבר עם סוכת השלום הזאת! די עם השלום! די!

את אירוע הסוכה בשייך ג'ראח אפשר לראות כאן

http://www.justjlm.org/558

הים הסגור

הים הסגור

עזה סגורה ומסוגרת. ביבשה ובים ובאוויר. לתושבי עזה אסור לצאת החוצה, ולמי שגר במקום אחר אסור להיכנס.

על מי שמנסה להפר את האיסור עלול לבוא גורל רע ומר. לפני כמה חודשים, תשעה טורקים שיצאו בדרכם לעזה חזרו הביתה בתוך ארונות, ואת הסיבות למה ואיך וזה קרה חוקרות לא פחות מארבע ועדות חקירה במקומות שונים בעולם. לפני שלושה ימים הדייג העזתי מוחמד בכר , בן 20 ניסה להפליג אל תוך הים התיכון ולהתרחק מחופי עזה, מעט מעבר לתחום שנקבע לו על ידי חיל הים של מדינת ישראל הנאורה. הספינות פתחו באש, ובכר כבר לא יפליג לשום מקום. 

ובכל זאת, הלילה הזה מפליגה ספינה קטנה על גלי הים התיכון,  בדרכה אל עזה. ספינת השלום היהודית, שכל נוסעיה וצוותה יהודים אשר אינם מוכנים להיות שותפים לדרך בה הולכת אותה המדינה הדורשת בתוקף להיות מוכרת כ"מדינה יהודית". יהודים מבריטניה וגרמניה וארה"ב, וגם יהודים אזרחי ישראל.

יונתן שפירא, מי שהיה טייס מסוק בצבא ההגנה לישראל והיום הזה מפליג על סיפונה של ספינת השלום, מי שחבריו לשעבר הטיסו במסוקיהם את חיילי הקומנדו הימי שפשטו על המשט הקודם לעזה, קרא להם לסרב הפעם.

מה יקרה כשתתקרב הספינה לחופי עזה? בעוד כמה שעות כנראה כבר נדע.
  . 

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים
ע' לא יקרא את הבלוג הזה, לפחות לא בשבועות הקרובים. הוא יושב בתא מעצר צבאי בירושלים, ושם אין מחשבים.
ע', צעיר ישראלי תושב אזור תל אביב, לא היה בטוח שהוא רוצה לסרב לשרת בצבאה של מדינת ישראל. הוא התגייס לצבא בתקווה שמתוך שורותיו יוכל אולי להשפיע לטובה, אך במשך שמונה חודשים לא הצליח בכך. את המכתב ששיגר לשלטונות הצבא שווה לקרוא:
אני מסרב להיות חלק מצבא ההגנה לישראל, צבא אשר כובש ומדכא באופן יומיומי אוכלוסייה פלסטינית, פוגע בסיכוי לשלום וכך גם בביטחונה של מדינת ישראל, ומשחית את האופי המוסרי והדמוקרטי של המדינה.

כבר מעל ל-40 שנה שצה"ל מדכא באופן יומיומי את חיי הפלסטינים בשטחים ושולל מהם את הזכויות הכי בסיסיות לחיים נורמליים, וזה כולל פגיעה בחופש התנועה, פגיעה בכלכלה, פגיעות גוף, מעצרים בלתי חוקיים ועוד הרבה עבירות חמורות שבד"כ אינן מגיעות אל התקשורת.

עצם העובדה שהחייל הכי פשוט שמשרת מעבר לקו הירוק יכול לשלוט בחיי התושבים המקומיים ולגרום להם לעשות כרצונו בכוח היא אינה חוקית או דמוקרטית, ומשיגה את המטרה ההפוכה בדיוק- היא מייצרת עוד מחבלים, מגבירה את השנאה כלפינו ופוגעת בסיכוי ממשי לשלום. אז מה בעצם תורם הדיכוי הזה? מטרה אחת בלבד- הנצחת ההתנחלויות, שהן בעצמן אינן חוקיות ומהוות את המכשול בדרך להשגת פשרה בין העמים.

עוד לפני שהתגייסתי היו לי את ההתלבטויות אם להתגייס או לא, אם לתמוך בצבא שמייצג את מדינתי או לסרב. בסופו של דבר החלטתי להתגייס, כי הייתי עם התחושה שאני אוכל לסרב מבפנים, לעשות את הדברים אחרת, לגרום לשינוי. כיום אני מבין שעצם הפעולות שהצבא עושה בשטחים, עצם הנוכחות שלו שם, היא שמהווה את הכיבוש, ושום פעולה שלי, כולל יחס חיובי לאזרחים הפלסטיניים, לא תשנה דבר.

אני מאמין שבמדינה אשר מחשיבה את עצמה כדמוקרטית, רצוי ואפילו נדרש מכל אחד מאיתנו לדעת לתת את הביקורת ולהתקומם כאשר המדינה טועה. צה"ל הוא ארגון אשר נלחם על אינטרסים שאינני מאמין בהם, מבצע פעולות אנטי דמוקרטיות ואנטי מוסריות, ופוגע קשות בסיכוי ממשי לשלום. איני מוכן להמשיך להיות חלק ממנו.
ע' נדון בינתיים לעשרים ימי מעצר. אבל מנסיונם של רבים אחרים שהלכו בדרך הזאת, זוהי רק ההתחלה, והוא כנראה יצטרך להיכנס ולצאת פעמים רבות בשערי הכלא הצבאי בטרם ישתכנעו השלטונות הצבאיים שחייל כיבוש הוא כבר לא יהיה.

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

השעון מתקתק

השעון מתקתק

השעון מתקתק. בעוד 72 שעות תיפול ההכרעה.

נפתלי בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע, פונה אל ראש הממשלה במודעות גדולות בעיתונות הישראלית. הוא דורש שמר נתניהו יפסיק את ההקפאה ויאפשר בניה בקצב מלא בהתנחלויות. אם ראש הממשלה לא יענה לדרישתו, מאיים בנט לגייס חברי כנסת ושרים להפיל את ממשלתו.

ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, פונה אל ראש הממשלה ישירות ובדחיפות, בנאום טלויזיוני מעל בימת עצרת האו"ם. הוא דורש שמר נתניהו ימשיך את ההקפאה בהתנחלויות ויאפשר את המשך המשא ומתן עם הפלסטינים. הנשיא לא פירט מה יעשה אם ראש הממשלה לא יענה לדרישתו.

מה יחליט נתניהו? סאמר סרחאן מסילוואן לעולם לא ידע את התשובה. הוא נהרג אתמול – בידי מתנחל. .  

יום שבת, 18 בספטמבר 2010

הבטחה מפורשת

הבטחה מפורשת

עם פתיחת מה שנקרא המשא ומתן הישיר, הביעו אנשיו של בנימין נתניהו את עמדתם ודאגותיהם באמצעותו של בן כספית, הכתב המדיני הבכיר ב"מעריב" – דברים מעניינים ללא ספק, אם גם לא בהכרח אמינים.  

"שורש הבעיה, על פי התפיסה הישראלית, היא הבטחה מפורשת, חסרת תקדים, של אובמה לאבו-מאזן, שתקום מדינה פלסטינית ברת-קיימא, עם רציפות טריטוריאלית וכו', בדדליין של שנה. הצד הישראלי למד על ההבטחה הזו בדיעבד, מקריאת חומר מודיעיני, והתחלחל. מאז, הושקעה אנרגיה אדירה בנסיון להוכיח לאמריקאים עד כמה טעו. ואנרגיה אדירה לא פחות בנסיון להוכיח לאמריקאים עד כמה חיבלה הקפאת הבניה המטופשת בסיכויי המו"מ. בכל פעם שנדמה שהאמריקאים הבינו, והם מאמצים את הגישה הישראלית (בפעם האחרונה זה היה נדמה בשבוע שעבר), צץ אובמה מאיפשהו והופך הכל (עם ההצהרה האחרונה שההקפאה צריכה להמשך). בירושלים לא יודעים איך לאכול את דפוס ההתנהגות הזה. אבל אין ברירה. מכיוון שמדובר באמריקאים, אז אוכלים."

(מעריב, 16.9.2010)

אכן, דברים מפורשים: מדינה פלסטינית ברת-קיימא, עם רציפות טריטוריאלית וכו', והכל בדדליין של שנה.

בחודש ספטמבר 2011 אפשר יהיה לקרוא שוב את המאמר הזה. אז אפשר יהיה לדעת בצורה ברורה ומוסמכת מה שוויה ומה ערכה של הבטחה מפורשת וחסרת תקדים מפיו של נשיא ארצות הברית של אמריקה.

בערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים

כמה שעות לפני תחילתו של יום הכיפורים הגיעו חיילים של צבא ההגנה לישראל אל הכפר נור א-שמס שממזרח לטול-כרם ושם הרגו ביריות את איאד שלבאיה, שהיה מבוקש על ידם כפעיל בכיר בחמאס.

לטענת החיילים שלבאיה רץ לקראתם בצורה חשודה ומאיימת והם ירו לשם הגנה עצמית, אם כי אחר כך התברר שלא היה חמוש. לדברי אחיו של שלבאיה, לא הייתה לו הזדמנות לרוץ לשום מקום מכיון שהחיילים פרצו לחדר השינה וירו בו בעודו במיטתו.

עוד אחר מהמקרים בהם הרג פלסטיני בידי הצבא לא ייחקר לעולם, ואיש לא ינסה לבדוק ברצינות מה קרה שם ולהגיע לחקר האמת. כפי שגילה ארגון "בצלם" לאחרונה, כבר מזה עשר שנים אין הצבא נוהג לקיים חקירה לגבי מעשי ההרג שמבצעים חייליו.

על פי המסורת היהודית, יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש בו אמורים הכול להרהר ברצינות במעשים שעשו בשנה שחלפה...
.

מדינת יהודית

מדינה יהודית


"לא יתכן הסכם מבלי שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית". כך חוזרים ואומרים שרי ודוברי הממשלה יום יום, וגם כמה וכמה פעמים כל יום.


רק נשאר לברר אם יהדותה של המדינה צריכה להיות כמו יהדותו של הצבא אשר מקיים הליך גיור מזורז לחיילים שאינם נחשבים ליהודים, או כמו יהדותם של הרבנים אשר ממשיכים שלא להכיר בחיילים אלה כיהודים ואינם מוכנים לחתן אותם.





תושבי הבקתות

תושבי הבקתות

בתחילת השבוע הגיעה המשטרה שוב לכפר הבדואי אל-עראקיב שמצפון מזרח לבאר שבע והחריבה אותו - בפעם החמישית בחודשיים האחרונים. בהמשך השבוע שוטטו כוחות המשטרה, ועמם כלי הריסה כבדים, בכל רחבי הנגב, ביקרו בכפרים המרוחקים עשרות קילומטרים זה מזה, הרסו בית פה ובית שם. את ההיגיון למה דווקא הבית הזה נהרס ולא שכנו קשה להבין – אלא אם הייתה המטרה להפחיד כמה שיותר תושבים בכמה שיותר כפרים "לא מוכרים".

התושבים הבדואים בנגב אינם מתייאשים. הם התחילו מיד לבנות את בתיהם מחדש. מתנדבים מכל הארץ יצאו לאל-עראקיב לסייע לבנות אותו שוב, בפעם השישית. אבל הכפר נבנה בבקתות קלות מעץ, שאותן אפשר יהיה להקים מחדש גם אחרי החורבן הבא.

אין טעם להוציא כסף ומאמץ על בתים ממש, בתים מוצקים שיפלו קרבן לדחפורים בעוד שבוע או חודש. בתים כאלה הן מותרות שנועדו לתושבי תל אביב או באר שבע, לא לאזרחים הבדואים מדרגה שלישית או רביעית במרחבי הנגב. 

מכתב גלוי לשוטר (מאת עמוס גבירץ)

מכתב גלוי לשוטר (מאת עמוס גבירץ)

את המלים הבאות כתב השבוע עמוס גבירץ, חבר קיבוץ שפיים ופעיל בלתי נלאה למען שלום וצדק מזה עשרות שנים.  


אחת הרעות החולות בחברה האנושית היא הפשיעה. כל מי שחווה גניבה, שוד אונס תקיפה וכו' מכיר את התקווה ששוטרים היו נוכחים בזמן ביצוע הפשע ומונעים אותו, תוך תפיסת הפושע והבאתו לדין. חברה אינה יכולה לתפקד אם אינה מצליחה לשים גבולות לפשיעה. במדינה מתוקנת המשטרה ושוטריה יוצרים את תחושת הביטחון של האזרח בחיי היום-יום.

והנה, בישראל יש אוכלוסייה שלמה שאיבדה את מירב רכושה וממשיכה לחיות תחת איום מתמיד לאבד את קורת הגג שלה ואת יתרת אדמותיה. בהבדל ממרבית אזרחי ישראל, אין להם למי לפנות כדי שיגן עליהם מפני מעשי הפשע שמחריבים עליהם את חייהם. לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק באים להרוס את בתיהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק מחריבים את יבולי החקלאות שלהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק גוזלים מהם את שארית אדמותיהם. נציגי הממשלה בליווי שוטרי משטרת ישראל הם העושים זאת! והממשלה, השולחת אותם לבצע את מעשי הפשע הללו, דאגה לחוקק חוקים שיאפשרו לה לבצעם. מעשי הפשע נעשים ברשות החוק! לא פלא שלאחר שגזלו מהם כמעט את כל אדמותיהם – יכולת התפרנסותם של הנגזלים הידלדלה – ויש כל כך הרבה פושעים ביניהם.


אומרים לך שהבדואים בכפרים הלא מוכרים מפרים את חוקי הבנייה. שולחים אותך לאכוף את החוק על מפרי חוק אלה. האם שאלת את עצמך איך ייתכן שאוכלוסייה שלמה, כ-90,000 בני אדם, כולם מפרי חוק?! הרי מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של מפרי חוק. איך ייתכן שכל האוכלוסייה הבדואית, בכפרים הלא מוכרים, בבואה לקיים את זכות האדם הבסיסית לקורת גג, מפרה את החוק הישראלי?! אולי יש פה בעיה עם החוק?!


מדינת ישראל פינתה שבטים בדואיים שלמים מאדמותיהם, תוך גזילתן, והושיבה אותם באזור הסייג. אחר כך העבירו חוק (תכנון ובניה 1965), שקבע שאזור הסייג, אליו המדינה העבירה אותם, הוא אזור גלילי האסור בבנייה! כך באמצעות חקיקה פוליטית צינית הפכה המדינה את הבדואים למפרי חוק. היו כפרים בדואים באזור הסייג לפני קום המדינה. גם בהם סירבה המדינה להכיר והפכה את הבנייה בהם ללא חוקית. באמצעות אותה חקיקה פוליטית, הפכה המדינה גם אותם לעבריינים.


רבים מהישובים היהודיים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה, הוקמו על אדמות שהתנועה הציונית קנתה מבדואים. אך מאז קום המדינה מסרבת ממשלת ישראל להכיר בבעלות הבדואים על אדמותיהם. המדינה משתמשת בך, השוטר, מי שהכוח הופקד בידיו במטרה להילחם בפשיעה, בכדי לגזול בכוח את אדמות הבדואים מידיהם! ושוב כמובן דאגה המדינה לכיסוי "חוקי" לעניין.


תאר לעצמך מצב, בלתי אפשרי אני מקווה, שכנסת ישראל תחוקק חוק המתיר לשדוד. אני בטוח שתסרב לשרת במשטרה שאינה מחויבת להלחם בשוד. והנה, בעזרת חוקי תכנון ובנייה, יצרה המדינה מצב המאפשר לה לשדוד את אדמות הבדואים! בתחילת שנות החמישים פונו שבטי בדואים רבים מאדמותיהם, בטענות שהצבא צריך אותן לאימוניו, תוך הבטחה שלאחר האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם ובמקום זאת חוקקו את חוק רכישת מקרקעין תשי"ג 1953, אשר באמצעותו העבירה המדינה את האדמות המפונות לרשותה. פשוט מעשה שוד! אחרי עשרות שנים שלמדינה לא היה שום שימוש באדמות האלה, שולחים את קק"ל ליערן כדי להוכיח שימוש, והעיקר, למנוע מבעליהן לחזור אליהן. בדואי שדורש בחזרה את אדמותיו ומנסה לעבדן, או לחזור ולגור בהן, נענש. החרבת יבולים, הריסת בתים, הריסת כפרים, הם חלק מאמצעי הבטחת הגזלה! ואותך שולחים לאכוף את החוקים האלה!!!


שמעתי שרבים מהשוטרים הבאים להרוס בתים וכפרים אינם נושאים את תג שמם על מדיהם. אני בטוח שהם מתביישים במעשיהם! הם הרי התגייסו למשטרה כדי ללחום בפשיעה! לא כדי לבצעה!


בסוף יום העבודה שלך אתה בא הביתה ומספר בגאווה לבני/ות משפחתך על תפיסת מנוולים שפשעו! ומה אתה מספר להוריך אחרי יום עבודה בו השלכת זקנים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! מה אתה מספר לאשתך וילדיך אחרי יום עבודה בו גירשת נשים וילדים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! ראה איזה מרחק נורא בין עבודת הקודש להגנת החברה מפני הפושעים הקמים עליה להרסה, ובין הריסת חיים לבני אדם שכל פשעם שנולדו בדואים במדינת היהודים!





יום שלישי, 14 בספטמבר 2010

נימוסים והליכות

נימוסים והליכות

שלשום, יומיים לפני הפסגה, ירו כוחות צבא ההגנה לישראל בגבול רצועת עזה אל מעבר לגבול והרגו את אברהים אבו-אסעד בן ה-91 ואת נכדו חוסם. הבוקר, כאשר כבר היה ראש הממשלה באוויר בדרכו אל פסגת השלום בשארם א-שייך, בדק הצבא וגילה רשמית שאברהים אבו-אסעד לא היה טרוריסט. לא, בהחלט לא. גם נכדו לא עסק בטרור. זאת הייתה בסך הכול טעות מצערת. זה הכל. האם לא די בכך שאנחנו מביעים צער?

לפחות, השיחות עצמן היו מועילות וחיוביות, כך מבטיחים לנו מקורבי ראש הממשלה. רק חבל כל כך שהפלסטינים ממשיכים לנדנד ולעשות בעיות בגלל העניין הטיפשי הזה של הקפאת הבניה בהתנחלויות. ועוד יותר חבל שהאמריקאים התחילו שוב לעודד אותם בשטות הזאת. הם באמת מוכרחים להתחיל לדבר ברצינות על הנושאים החשובים? זה ממש לא מנומס!



יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

פסגת השלום בחברון

פסגת השלום בחברון

בשבוע שעבר, באותו יום בו התכנסו המנהיגים בוושינגטון לחדש את המו"מ הישיר בין ישראלים ופלסטינים ולשאת נאומים חגיגיים אל מול מצלמות הטלויזיה, התקיימו מגעים בין ישראלים ופלסטינים גם בחברון. חיילים ישראלים הגיעו אל ביתה של משפחת סליימה הפלסטינית הגרה בפאתי העיר ומסרו לידי אבי המשפחה סאלם סליימה צו חוקי, חתום כדת ודין בידי המפקד הצבאי המוסמך, הקובע כי ביתה של המשפחה דרוש לצבא ההגנה לישראל לצרכי ביטחון דחופים, עד הודעה חדשה.

הצבא לא היה קשוח יותר מדי, וברוב חסדו התיר למשפחת סליימה – עשרה מבוגרים וארבעה ילדים – להמשיך לגור בחלק התחתון של הבית. רק הקומה העליונה והגג עברו לידי החיילים, אשר מיהרו להקים עמדות ירי על הגג ולפתוח באימונים צבאיים בגינת הבית וסביבו. אבל בשבוע הבא תצטרך המשפחה להצטופף עוד יותר, שכן צרכי הביטחון מחייבים להרחיב עוד את האחיזה הצבאית בביתם.

בינתיים נמסר באופן בלתי רשמי על תכניותיו היצירתיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בכוונתו של ראש הממשלה לנהל משא ומתן מזורז ולהגיע בתוך שנה להסכם מסגרת עם הפלסטינים, וזאת בתנאי שמימושו של ההסכם יארך כשלושים שנה. כך שבני משפחת סליימה יצטרכו להסתדר איכשהו למשך שלושים ואחת שנה לכל היותר.



יום שבת, 4 בספטמבר 2010

כמה קילומטרים מרובעים, אז מה?

כמה קילומטרים מרובעים, אז מה?

"סוף סוף אנחנו נפגשים! סוף סוף! אבו מאזן, אתה הפרטנר שלי, אתה הפרטנר! זאת ההזדמנות שלנו, הזדמנות היסטורית לעשות פשרה היסטורית שתרשם בכל ספרי ההיסטוריה! זאת ההזדמנות! רגע, מה אותה ממלמל שם? מה עם הקפאת הבניה בהתנחלויות? נו באמת, ברגע היסטורי כזה אתה בא עם כל מיני דקדוקי עניות, כל מיני פרטים תפלים וחסרי חשיבות? אז נבנה כמה בתים, וההתנחלויות טיפ טיפה יתרחבו, אז מה? כמה אלפי דונמים ביני ובינך מה הוא? נו טוב, כמה קילומטרים מרובעים, עזוב את זה, עזוב שטויות. כן, נכון, בקעת הירדן חייבת להישאר בשליטה ישראלית, ועוד כמה שטחים וביצורים ודרכים ונקודות אסטרטגיות בצפון וגם בדרום וגם במזרח וגם במערב - אז מה, אנחנו צריכים בטחון לישראל, לא? הביטחון מעל לכל! נו, תפסיק כבר לנדנד לי! הכל יהיה בסדר, אתם תקבלו כמה פירורים, זה מה שיש. די עם התלונות והמירמורים, בוא נעשה סוף סוף פשרה היסטורית! אתה לא שומע את משק כנפי ההיסטוריה?"

גם הוא בשמאלנים

גם הוא בשמאלנים

בעיתון הימין הקיצוני "מקור ראשון" מתנוססת כותרת גדולה "נתניהו שמאלן". כותב המאמר אריאל כהנא ממהר לזעוק ולהזעיק את קוראי העיתון ברחבי ההתנחלויות:

"אם עוד נשאר מישהו שלא היה בטוח היכן עומד נתניהו, באו היומיים האחרונים והסירו ספק אחרון. נתניהו הוא שמאלן! המלים בהן השתמש נתניהו בפסגת וושינגטון מסגירות את צפונות השינוי האידאולוגי שלו: 'ווסט בנק', 'פרזידנט עבאס', 'אתה הפרטנר', 'ויתורים כואבים'. אלה מינוחים מעולמו של מי שזנח את משנתו הלאומית."

אולי. ואולי אלה פשוט מינוחים מעולמה של זיקית מוכשרת שלמדה את צבעי ההסוואה הדרושים להישרדות בוושינגטון של אובמה.