יום שישי, 29 באוקטובר 2010

שבוע ללא גזענות


 שבוע ללא גזענות


הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, הוציא פסק הלכה האוסר על תושבי העיר למכור או להשכיר את דירותיהם לערבים. וגם הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס, נוטה לאותה עמדה. ולא שהרבנים הנכבדים הם גזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הרבנים פשוט בדקו ומצאו שלפי הלכות הדת היהודית אסור למכור דירות למי שאינו יהודי. ורבנים מחויבים, כמובן,  לשמור על הלכות הדת.


אורן מילשטיין, סגן ראש עיריית כרמיאל קורא לתושבי כרמיאל שלא למכור או להשכיר את דירותיהם לערבים, וגם הכין אימייל אדום אליו תוכל להלשין על שכנך שמוכר לערבים. ולא שאורן מילשטיין הוא גזען, חס וחלילה. כמובן שלא. מילשטיין פשוט בדק ומצא שמטרת הציונות היא להקים ערים וכפרים שמיועדים ליהודים בלבד. ואנשי ציבור מחויבים, כמובן, לממש את מטרות הציונות.


אוהדי מאיר כהנא המנוח באו להפגין באום אל פחם ולהודיע לתושביה הערבים כי במוקדם או במאוחר הם יגורשו מבתיהם ואום אל פחם תהפוך לעיר יהודית – כפי שהועילו להסביר גם ברדיו. משטרת ישראל גייסה כוחות גדולים להגן על המפגינים ולאפשר להם לממש את זכותם הדמוקרטית לקרוא לגירוש הערבים. את נשקם כוונו השוטרים אל תושבי אום אל פחם המוחים וירו גז מדמיע וכדורי גומי בהם ובחברי הכנסת אשר מחו יחד איתם. ולא שהשוטרים תומכים בגזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. השוטרים פשוט הבחינו שתושבי אום אל פחם מפגינים ללא רישיון. ושוטרים מחויבים, כמובן, לשמור על הסדר הציבורי.


ואוהדי כהנא גם קיימו כנס במלון המפואר רמדה רנסנס בירושלים ושם קראו לגירוש הערבים כולם מכל רחבי הארץ. ולא שהנהלת המלון תומכת בגזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הנהלת המלון פשוט נועצה בעורכי דין וגילתה שהכהניסטים כבר חתמו על חוזה לקיום האירוע. ואנשי עסקים מהוגנים מחויבים, כמובן, שלא להפר חוזים.


וחברי ועדת החוקה של הכנסת אישרו לקריאה שנייה ושלישית את חוק ועדות הקבלה אשר מעגן בחוק את זכותן של ישובים שהוקמו במימון המדינה וקבלו מהמדינה קרקעות בחצי חינם לסרב לקבל ערבים להתגורר בהם. ולא שחברי הכנסת הם גזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הם פשוט בדקו ומצאו שהצטרפות ערבים לישובים האלה עלולה לערער בהם את המרקם החברתי. ונציגי ציבור ראויים לשמם מחויבים, כמובן, לשמור על שלמות המרקם החברתי.


בימים הקרובים עומד ראש הממשלה נתניהו להודיע על מינויו של גלעד ארדן כשגריר הבא של מדינת ישראל באו"ם. ולא שארדן יתקשה במילוי תפקידו החדש. כמובן שלא. השגריר ארדן, אדם רהוט ורב פעלים, לא יתקשה כלל וכלל להתמודד עם הטענה שהציונות היא גזענית, ויציג לעולם כולו הוכחה נחרצת כי מדובר בעלילה ושקר אנטישמי מתועב.

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

מים בארץ צחיחה

מים בארץ צחיחה

וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. והאבן גדולה, על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקו את הצאן; והשיבו את האבן על פי הבאר, למקומה. ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר להם, הידעתם את לבן בן נחור, ויאמרו ידענו. ויאמר להם, השלום לו, ויאמרו שלום - והנה רחל בתו, באה עם הצאן. ויאמר, הן עוד היום גדול, לא עת היאסף המקנה. השקו הצאן, ולכו רעו. ויאמרו, לא נוכל, עד אשר ייאספו כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקינו הצאן. עודנו מדבר עימם, ורחל באה, עם הצאן אשר לאביה - כי רועה היא. ויהי כאשר ראה יעקוב את רחל, בת לבן אחי אימו, ואת צאן לבן אחי אימו, ויגש יעקוב, ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישקה את צאן לבן אחי אימו. וישק יעקוב לרחל, וישא את קולו, ויבך. (בראשית, פרק כ"ט).

כך מתחיל אחד מסיפורי האהבה העתיקים ביותר והידועים ביותר בתרבות האנושית. סיפור שסופר בחברה של רועים שגידול הצאן והשקייתו בארץ צחיחה היה מרכז חייהם, סיפור שבודאי סופר כאשר נפגשו ליד הבאר, וברבות הימים נכתב, ונהפך חלק מספר קדוש, ותורגם לכל השפות שבעולם, ועדיין לומדים אותו הילדים בכל בית ספר בישראל (לעיתים כבר בגן הילדים). סיפור שהוא חלק מן המורשת עליה הסתמכה התנועה הציונית בבואה לתבוע לעצמה את הארץ בה חיו הרועים יעקב ורחל.

דוד בן גוריון בבואו לארץ כחלוץ צעיר ניסה לעבוד ברעיית כבשים, אבל לא התמיד במקצוע הזה יותר ממספר חודשים. אבל ישנם עדיין בארץ הזאת רועי צאן, שזאת פרנסתם ואלה חייהם מדורי דורות – חיים לא כל כך שונים מאלה של הרועים בזמנם של יעקב ורחל (ואולי הרועים ההם הם גם בין אבותיהם של הרועים האלה...)

נוח אל רג'בי הוא רועה צאן שכזה, ומחזיק בעדר של כמאתיים כבשים ועיזים. הוא נשוי, ויש לו שבעה ילדים. הם מתגוררים ליד העיירה בני נעים, 17 ק"מ מחברון. מקום מגוריהם נמצא תחת שלטונו של צבא ההגנה לישראל, הצבא שאותו הקימה המדינה שאותה הקימה התנועה שדרשה להקים מדינה יהודית בארצם העתיקה של הרועים יעקב ורחל.

בשבוע שעבר – סתם יום של חול, יום שני 11 באוקטובר, בשעה 08:00 בבוקר – הגיעו חיילי צבא ההגנה לישראל למקום בו רעה נוח אל רג'בי את עדרו. הם הרסו את בור המים שלו וגם את אוהלו ומבנה עץ קטן בו השתמש נוח לבישול ולאחסון.

החיילים גם בעטו בכבשים, וכבשה הרה הפילה את עוברה. בנו הבכור של נוח, בן 14, ניסה לגונן על הכבשים. לטענת הצבא, הוא נעצר לאחר שתקף את החיילים.

פעילי צוות השלום הנוצרי פגשו את נוח אל רג'בי בחברון. הוא לא ידע היכן נמצא בנו, וגם לא ידע מהיכן ייקח עכשיו מים להשקות את עדרו. פעילים מבריטניה ושוודיה ליוו אותו בהתרוצצות ממושכת בין שלוש תחנות משטרה ישראליות, ובסופו של דבר קיבל את המידע כי בנו כלוא במחנה המעצר "עופר". עד מתי, איש אינו יודע. את התלונה על התנהגות החיילים, שאותה ניסה נוח להגיש, המשטרה לא הייתה מוכנה לקבל.

בינתיים מטפל בעדר אחיו של נוח, החי בגבעה סמוכה, ואשר בור המים שלו עדיין בלתי פגוע...

מאמר זה מבוסס על דיווח (באנגלית) שפרסמו "עושי השלום הנוצרים"

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

קול מן העבר


קול מן העבר

"חוק הנאמנות" – המהלך האחרון בגל ההסתה הגואה נגד אזרחי ישראל הערבים. אלה שליד הגה השלטון שואפים לעשות להם דה-לגיטימציה ובסופו של דבר לשלול מהם את האזרחות ולהשאיר אותם מצידו השני של הגבול.  

ובדיוק עכשיו חל לפי הלוח העברי יום השנה לרצח רבין. בטכסי הזיכרון הרשמיים שנועדו למחר, נציגי כל המפלגות ישמיעו את הקלישאות הנשגבות ביותר להביע רגשי צער ואבל וזעזוע על רציחתו של ראש ממשלה ברחובות תל אביב.

מעטים יזכרו ויזכירו את דבריו של יצחק רבין בראיון האחרון לחייו, ששודר בטלוויזיה הישראלית בערב ה-1 בנובמבר 1995:

-         מראיין: אדוני ראש הממשלה, ממשלתך נשענת בכנסת על רוב הכולל חברי כנסת ערבים, וגם לצורך אישור הסכם אוסלו ב' נשענת על רוב כזה. מה תענה לאלה האומרים  כי ממשלה הנשענת על ערבים אינה לגיטימית?
    
-         יצחק רבין, בכעס::  כל מי שאומר זאת הוא גזען.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

כשהחתול ישן העכברים חוגגים


כשהחתול ישן העכברים חוגגים

כמה זמן עד לבחירות בארצות הברית? שלושה שבועות? מהר, מהר, כמה עוד אפשר להספיק בשלושה שבועות? מהר, אחרי הבחירות אובמה יחזור לשטח בכל הכוח, מה שלא נספיק עכשיו כבר לא נספיק אף פעם, מהר, מהר... הנה בהתנחלויות כבר בנו מאות יחידות דיור, ואת החוק של ליברמן על נאמנות למדינה יהודית העברנו בממשלה ברוב גדול, וגם בכנסת נאום תקיף על מדינה יהודית חטף את כל הכותרות, ובחברון הבחורים שלנו עשו חיסול יפה ונקי של שניים מחמאס בלי לעורר הרבה רעש, וקצת עלבון פומבי לשרי החוץ האירופים, טוב זה סתם שגרה, ועוד פעם הרסנו את הכפר הבדואי הזה בנגב, ובסילוואן ראש המתנחלים דרס שני ילדים פלסטינים וגם זה עבר בשקט פחות או יותר, וגם קצת שריפת עצי זית בזמן המסיק...

כמה עד לבחירות באמריקה? עוד נשארו יותר משבועיים? טוב מאד, אפשר להספיק עוד הרבה. להרוג את אחמידינג'אד כשיתקרב לגבול? זה נשמע רעיון טוב. יכול להיות גדול. מצד שני, כל זמן שהוא חי הנאומים האידיוטיים שלו מאד עוזרים לנו בהסברה. אז נעזוב את זה. אבל 250 בתים במזרח ירושלים? מצוין, מצוין, עכשיו זאת בדיוק ההזדמנות. יהיו קצת צעקות אבל עד הבחירות באמריקה ישכחו את זה.

כמה זמן עוד עד הבחירות? שבועיים? למי יש עוד כמה רעיונות טובים?

שורפים מהשטח


שורפים מהשטח

את עדותו של א., איכר פלסטיני מכפר פרעתה, על מה שהתרחש במטע הזיתים שלו אתמול בבוקר,  רשם והעביר אלי פעיל השלום דוד ניר, המבלה הרבה מזמנו במעקב אחר המתרחש בכפרים שבאזור שכם. . 
בבוקר יום ו' ה-15 באוקטובר עסקו א. ובני משפחתו במסיק בחלקת זיתים בקרבת ביתו בפרעתה.  בשעה 10.30 הוזעק א. אל מטע זיתיו השני, ממנו נראו עולות תמרות עשן. המטע השני סמוך למאחז ההתנחלותי "חוות גלעד", והזיתים ממנו כבר נשדדו בידי המתנחלים עוד לפני שהותר לבעליו הפלסטינים לבקר בו. לאחרונה המתנחלים ייצקו בתוכו יסודות לבניית קבע.
א. רץ למקום בלוויית שני תושבים נוספים שגם להם עצים בסמוך. שלושתם רצו ברגל למקום הבערה במטרה לבלום את האש.  כשהמתנחלים ראו את הפלסטינים מתקרבים, אחד מהם רץ לכיוונם, כשבעקבותיו ארבעה חיילים. החיילים הרחיקו את המתנחל משלושת הפלסטינים אך לא עצרו אותו – מי שנעצר היו הפלסטינים. החיילים  הרחיקו אותם מן העצים הבוערים והושיבו אותם במקום לא מוצל. (הטמפרטורה הייתה כ-37 מעלות - ובהמשך א' היה קרוב להתייבשות ונזקק לטיפול רפואי).
בעודם מעוכבים בידי החיילים, ראו השלושה את אותו המתנחל כשהוא עובר בין העצים בחלקות השונות ומצית את עצי הזית במו ידיו עם מצית כלשהו, ללא הפרעה מהחיילים הרבים שהיו בקרבת מקום וחזו במחזה. 
כאשר שאל א. את החיילים השומרים עליו מדוע אינם מונעים מהמתנחלים להמשיך להצית עצים לנגד  עיניהם, הם צעקו עליו שישתוק. כשאמר שיתלונן על שהם עוזרים למתנחלים להצית אמרו לו שאם יתלונן יעידו שדווקא הוא זה שהצית.
בסביבות 13.30 שני חיילים מהארבעה נקראו למקום אחר ושלושת הפלסטינים ניצלו את חוסר עירנותם של השניים הנותרים ונמלטו לפרעתה, שכן היו משוכנעים שייעצרו אם יישארו.  
רק לאחר שעות של שריפה התיר הצבא לכבאיות להגיע למקום, אלא שכבר היה מאוחר מדי. כשהגיעו צוותים מתחנות טלוויזיה ישראליות, פלסטיניות ואירופיות לצלם, החיילים אצו אליהם ודחקו אותם למקום שממנו לא רואים את השריפות. א. מעריך שהשריפה כילתה יותר מ-500 דונם של מטעים ולמעלה מ-3000 עצים, שרובם שייכים לחקלאים מהכפר תל הסמוך.
כאשר בעלי הזיתים מהכפר תל ניסו להגיע לזיתיהם על חמורים, המתנחלים גזלו את חמוריהם ואילו הצבא סילק אותם מהמקום. גם מהרשות הפלסטינית הגיעו נציגים וגם אותם החיילים סילקו מהמקום.
באזור השריפה התרוצצו בכל העת ההיא כ 40 מתנחלים, שוטרים רבים וכ-150 חיילים. המתנחלים הראו ידידות מופגנת כלפי "כוחות הביטחון" ובמשך שעות לא היה כל ניסיון לעצור אותם מלהמשיך ולהצית.

משהו להתגאות בו


משהו להתגאות בו

הקטעים שלהן נלקחו מלה במלה מן הכתבה "יוצא לחופשי" שהופיעה בעתון "ידיעות אחרונות" ביום שלישי 12.10.2010. אין צורך בהערות נוספות.

באמצע הנסיעה לאילת עצר דניאל עוקב את הרכב, שלף את אקדחו וירה בשני התיירים הבריטים שלקחו איתו טרמפ. רק 13 שנה עברו מאז וכבר הוא יוצא לחופשי.

ב-12 לאוגוסט 1997 נסע עוקב, קצין צה"ל במילואים, ואסף למכוניתו זוג תיירים מאנגליה, מקס האנטר ושרלוט גיב, שהיו בשנות העשרים לחיייהם. בשעת ערב, כשהגיעו לאזור מצפה רמון, הוא עצר את הרכב וירד עם זוג התיירים להתרענן. השלושה עשנו סיגריה, הביטו בכוכבים ועוקב אף הסביר לצעירים הבריטים כיצד למצוא את כוכב הצפון. לפתע, בלי שום סיבה, שלף עוקב את האקדח שאותו החזיק ברשיון וירה חמישה כדורים לעבר השניים. האנטר נפגע בראשו ומת במקום. גיב נפגעה בפניה, העמידה פני מתה – וכך נצלו חייה.

עוקב שחשב כי הצליח לחסל את בני הזוג, עלה לרכב ונמלט מהמקום, אך תוך ימים ספורים הצליחו השוטרים לעלות על עקבותיו. הוא נעצר, הודה במעשים, והוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח וחבלה חמורה.

פרקליטיו של עוקב טענו להגנתו כי ביצע את הרצח בהשפעת חוויות טראומטיות שעבר במסגרת שירותו הצבאי בסיירות רימון, שבשנות השבעים חיסלה מאות מחבלים במסגרת המאבק בארגוני הטרור הפלסטינים בעזה.

במשפט עלה להעיד לטובת עוקב מייסד סיירת רימון ומפקדה, אלוף (מיל.) מאיר דגן, שמכהן כיום כראש המוסד. עדותו נמסרה בדלתיים סגורות ונותרה עלומה עד היום.

עוקב נדון לעשרים שנות מאסר לאחר שנמצא אשם ברצח עם אחריות מופחתת, אך הוחלט לנכות שליש מעונשו על התנהגות טובה וכך הוא משתחרר לאחר 13 שנות מאסר.

עם שחרורו אמר עוקב: "אני קודם כל הולך לשקם את המשפחה שלי. אני רוצה שהילדים שלי יבינו שהאבא האמיתי שלהם הוא הלוחם מסיירת רימון ולא הרוצח".

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

הזדמנות בלתי חוזרת


הזדמנות בלתי חוזרת
  
ביקורו המתקרב של נשיא איראן אחמדינג'ד בלבנון מעניק הזדמנות כלתי חוזרת ליחסי הציבור של  מדינה ישראל – חומר למכביר למתקפת ההסברה הכלל עולמית נגד איראן, מדינה אשר מסרה תפקיד מפתח בממשלתה בידי אדם כזה: גס רוח, גזען קיצוני ופרובוקטור אשר בכל מקום משמיע בלי הרף דברי הסתה ועלבונות גסים.

ויש אצלנו איש המתאים בדיוק לנהל את מסע ההסברה הזה נגד נשיא איראן – שר החוץ אביגדור ליברמן.

יום שבת, 9 באוקטובר 2010

מלכוד 44


מלכוד 44

- שלום, כאן זה משרד הפנים של מדינת ישראל?
- כן, אדוני. מה הענין?
- רציתי לברר לגבי הבקשה שלי לאיחוד משפחות.
- איחוד משפחות? מה כוונתך?
- אתם יודעים מה זה איחוד משפחות! אני פלסטיני וגר בשכם, אשתי אזרחית ישראלית וגרה בנצרת. התחתנו כבר לפני חמש שנים ועדיין אתם לא מאפשרים לנו לחיות יחד ולהקים משפחה.
- להקים משפחה?
- כן, להקים משפחה, לקנות בית, להביא ילדים לעולם, זאת לא דרישה טבעית?
- על זה יש כל מיני דעות, בהתחשב במצב הפוליטי. נעזוב את זה כרגע. אתה יודע שצריך להביא הרבה מאד מסמכים ואישורים?
- הבאתי את כל האישורים, כבר לפני חודשים. הכול, בדיוק לפי מה שקבוע בחוקים ובתקנות שלכם. לקח לי הרבה מאד מאמצים והתרוצצויות כדי להשיג את הכול. מה עוד אתם רוצים?
- אתה יודע שיש לנו חוק חדש, אתה חייב להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
- בסדר, בסדר, אצהיר מה שאתם רוצים. לגמור סוף סוף עם הגיהנום הזה, אני מוכן להצהיר אפילו שהירח עשוי מגבינה ירוקה. טוב, זהו: בזאת אני מצהיר שאני נשבע להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בסדר? עכשיו אני יכול לנסוע לנצרת?
- רגע אחד, אדוני. האם הבנת מה הצהרת?
- הצהרתי שישראל מדינה יהודית. יש לכם רבנים ומסורת יהודית וחגים, פסח וחנוכה ויום כיפור. מאד נחמד. אבל מה זה נוגע לי ולאשתי ולבית שלנו בנצרת?
- נוגע, מאד נוגע. אם שמת לב, אתה גם הצהרת שישראל היא מדינה דמוקרטית.
- זה בודאי לא מפריע לי.
- לך אולי לא, אבל לנו זה מאד מפריע. אנחנו מדינה דמוקרטית וזה אומר שאם יותר מדי ערבים דמוקרטים יצביעו בבחירות הדמוקרטיות שלנו, כבר יהיה קשה לבחור כנסת יהודית שתקים ממשלה יהודית. בקיצור, גם בלעדיך יש לנו כאן קצת יותר מדי ערבים, ואנחנו לא כל כך רוצים תוספת. אז תחזור בבקשה לשכם ותפסיק להטריד אותנו.
- מה זה צריך להיות? אתם ממש רמאים!
- אדוני, אתה מאיים עלי באיום דמוגרפי. יש לי עקרון ברור, לעולם לא לדבר עם מי שמאיים עלי.
  

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?"

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?"

כלת פרס נובל לשלום מרייד מגווייר נעצרה בנמל התעופה בן גוריון. מדינת ישראל אינה מוכנה בשום אופן לאפשר לה להיכנס לגבולות המדינה. מגווייר עתרה לבג"צ אך רשויות המדינה עומדות בתוקף על דעתן: בשום אופן לא ניתן לה להיכנס לארץ, אפילו לא לימים מעטים. זאת סכנה!

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?" שאל מרדכי וענונו, האיש שהתריע על סכנת הנשק הגרעיני ואשר בא לפגוש את מרייד מגווייר בבית המשפט  המחוזי בפתח תקווה.
גם וענונו אינו יכול לעבור בנמל התעופה בן גוריון. מדינת ישראל אינה מוכנה בשום אופן לאפשר לו לצאת מחוץ לגבולות המדינה. וענונו עתר לבג"צ אך רשויות המדינה עומדות בתוקף על דעתן: בשום אופן לא ניתן לו לצאת מהארץ, אפילו לא לימים מעטים. זאת סכנה!

תעלומה

תעלומה

אל הכפר בית פג'ר המוקף בהתנחלויות מכל הצדדים הגיעו אתמול בלילה אלמונים, הציתו מסגד וכתבו כתובות בעברית על נקמה ו"תג מחיר".

שאול גולדשטיין, מנהיגם הנבחר של המתנחלים באזור זה, מחה בזעם על ההנחה הרווחת בתקשורת כאילו מתנחלים אחראים להצתה. "עדיין החקירה בתחילתה, כל האפשרויות פתוחות. למה כבר מאשימים אותנו? זהו חלק ממסע של הסתה!"

אכן, בהחלט יתכן שהמסגד הוצת בידי חייזרים שהגיעו בלילה בספינת חלל מהמאדים. גם את האפשרות הזאת צריך לבדוק.

יום שני, 4 באוקטובר 2010

"למה דווקא אני?"

"למה דווקא אני?"

לבנימין נתניהו יש תלונה מרה. שבע עשרה שנה הפלסטינים מנהלים משא ומתן עם ישראל, מבלי לדרוש את הקפאת הבניה בהתנחלויות. היו הרבה מאד טכסים חגיגיים, הרבה מאד לחיצות ידיים מול מצלמות הטלויזיה, הרבה הרבה תהליכי שלום – וכל הזמן, הדחפורים המשיכו לעבוד, וההתנחלויות גדלו וצמחו והתרחבו. שבע עשרה שנה זה נמשך כך, ממש סידור יפה ואידאלי.

אבל פתאום, הפלסטינים הנבזים  שינו את הכללים. עכשיו הם דורשים הקפאה של הבניה בהתנחלויות. אחרת, כבר לא יהיה משא ומתן ולא יהיו פגישות ולחיצות ידיים והזדמנויות צילום.

"למה דווקא אני? כל הכאב ראש הזה, כל הצרות והתסבוכות עם האמריקאים ועם השותפים בקואליציה ועם המתנחלים. למה כל זה קורה דווקא לי?"