יום שני, 27 בדצמבר 2010

"ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא"


"ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא"

בימים קשים וקודרים זכינו למעט תקווה ועידוד מידיהם של אנשים שאינם אזרחי ישראל, ואפילו כתושבים זמניים מעמדם בינינו מעורער ותלוי על בלימה.  הפליטים ומבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה החיים בשכונות והמצוקה ובשוליה של החברה הישראלית התארגנו ויצאו לרחובות, להשמיע את דברם בקול רם וברור ולהציב מראה בפניה של מדינת ישראל מודל סוף 2010.

במשך הרבה מאד זמן דיברו עליהם בלי לשאול לדעתם, מבלי שהם ידברו בעצמם ובלי שמישהו יקשיב להם. כאילו אין להם אוזניים לשמוע מה שאומרים ועיניים לראות ורגשות בלב.

ראש הממשלה אמר שהפליטים והמסתננים שמגיעים לישראל מאפריקה דרך הגבול המצרי הם סכנה ביטחונית ודמוגרפית, ושהם גוזלים לישראלים עניים את מקורות הפרנסה. הממשלה החליטה להקים להם מחנה אי שם במרחבי הנגב המדברי שם יוכלו "לשהות" בפיקוחו האדיב של שירות בתי הסוהר במדינת ישראל.

בשכונות המצוקה של דרום תל אביב התקיימה הפגנה בה נאמו הח"כ הגזען הקיצוני מיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי והח"כ הגזען המתון יואל חסון  ממפלגת קדימה ושניהם אמרו בסגנונות קצת שונים את אותו הדבר: אנשים בעלי עור שחור שהולכים ברחובות ומדברים כל מיני שפות אפריקאיות הם מטרד שצריך לסלק אותו כמה שיותר מהר. ומיד הם כמובן הוסיפו שזאת לא גזענות, בהחלט לא גזענות, בסך הכול הגנה עצמית ומלחמת הישרדות של תושבי שכונות המצוקה.

ובזמן ההפגנה עברו כמה מן הפליטים עצמם ברחוב, בקרבת מקום. לא מעט מהם יודעים עברית – בודאי יודעים מספיק עברית בכדי להבין את המשפט "אנחנו לא רוצים פה את השחורים האלה", ואת מלות הגנאי שצורפו למלה "שחורים" בנאומים מתלהמים הרועמים מן הרמקולים.

נכון, איש לא ניסה להתנפל בו במקום על הפליטים השחורים שעברו שם. פשוט התעלמו מהם כאילו היו אויר. בדיווחי התקשורת צוינה עובדה זאת בהתמוגגות רבה כביטוי לסובלנותם ונדיבות ליבם של משתתפי העצרת. מאוחר יותר בלילה היו מי שבאו עם חומרי בערה לבקר בכמה מן הדירות הדלות והצפופות שבהן גרים הפליטים

ראש עירית תל אביב רון חולדאי הסביר שההפגנה היתה "מובנת ומוצדקת", והליברל הידוע יאיר לפיד הסביר שאיש לא היה טוען שזאת גזענות אילו היו הפליטים נורבגים בלונדינים במקום אפריקאים שחורים. (למה לא, בעצם?) וראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לאזרחים שלא לקחת את החוק לידיהן, שכן הממשלה כבר תדאג לסלק את המטרד השחור.

ביום שישי בבוקר, הפליטים הפסיקו לשתוק. הם צעדו בהמוניהם ברחובות תל אביב, כאנשים מאורגנים ובעלי תודעה, אנשים שהחלו לקחת את גורלם בידיהם, קוראים קריאות קצובות, נושאים שלטים כתובים ביד ומודפסים, בעברית ובאנגלית וגם בשפת אמם. "אנו לא מסתננים/ אנו לא פושעים/אנו מבקשי מקלט/אנו דורשים צדק/אנו דורשים את זכויותינו" "ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא", "לא באנו לחפש עבודה/באנו להימלט מדיכוי ורצח". פעילים ישראלים הלכו ביניהם, אנשי זכויות האדם מארגון אנו פליטים וזמרים ואנשי רוח וחברי כנסת בעבר ובהווה, דב חנין וזהבה גלאון. אבל במרכז העצרת שהתקיימה בגן מאיר עמדו הפליטים עצמם, האנשים שנמלטו מרצח עם בדארפור וממשטר אכזרי ומדכא באריתריאה ועברו זוועות לא מעטות עד שמצאו מקלט מאד זמני ורעוע ומאוים במדינת ישראל ואשר דיברו דברים רהוטים וברורים ונוגעים אל הלב. לכל מי שרצה להקשיב.

הפגנה אחת אינה כשלעצמה משנה את המצב כולו. לאנשים האלה עוד מצפה עתיד לא סימפטי. אולי עוד רדיפות ומחנות מעצר כאן במדינה היהודית-דמוקרטית, אולי גירוש חזרה אל התופת אליה נמלטו. אבל לפחות, עכשיו יהיה קשה יותר לדבר עליהם כאילו אינם נוכחים ושומעים כל מלה.  



יום שישי, 24 בדצמבר 2010

העוף והים


העוף והים
או: ימים קשים לדיפלומטים 

במשרד החוץ של מדינת ישראל, בראשות כבוד השר אביגדור ליברמן, ראש וראשון לדיפלומטים שלנו,  יש קצת דאגה. יש מעין תחושה של התדרדרות במעמדה הבינלאומי של המדינה הזאת, במיוחד מאז ההודעה הרשמית שכבר לא תהיה הקפאה וההתנחלויות יגדלו ויפרחו בכל גבעה ועמק.

במיוחד, הגיע למשרד החוץ מידע על מגעים שמנהלת הרשות הפלסטינית עם מדינות באירופה לגבי שדרוג מעמד נציגיה שם, כפי שכבר עשו צרפת וספרד. הפלסטינים מדברים בעניין עם בריטניה, ועם שוודיה, ועם פינלנד, ועם גרמניה, ועם דנמרק, ועם בלגיה, ועם אוסטריה, ובעצם עם מי לא. ובדרום אמריקה נמשך מצעד המדינות שכבר העניקו הכרה דיפלומטית למדינת פלסטין בגבולות 1967. ובאו"ם אי אפשר לדעת מה  בדיוק יקרה בהצבעה על הצעת ההחלטה שבה נאמר כי הבניה בהתנחלויות אינה חוקית ומנוגדת לאמנת ג'נבה.

בקיצור, המצב לא טוב. אז מה לעשות? לעשות! שגרירי ישראל נקראו לעמוד בפרץ כאיש אחד, ולהדוף בכל כוחם את המתקפה המסוכנת. וגם תחמושת כבדה הועמדה לרשותם בדמות נייר עמדה משפטי שנוסח בקפידה על ידי משפטני משרד החוץ ואותו יעבירו מיד, כל שגריר לממשלה אליה הוא מואמן.

ומה נאמר בנייר העמדה הזה? הרבה מאד נאמר בו. מדינת ישראל מסבירה באריכות כי מעולם לא היה איסור על בנית התנחלויות בזמן משא ומתן, מפני שמעמד ההתנחלויות צריך להיקבע רק בהסדר הקבע. עובדה, מדינת ישראל כבר שבע עשרה שנה  לפחות מנהלת משא ומתן עם הפלסטינים, מבלי שתפסיק לבנות בהתנחלויות במקביל. ומכיוון שבכל השבע עשרה שנה ישראל עדיין לא התפנתה לדבר על הסדר הקבע, היא בינתיים הספיקה להגדיל את ההתנחלויות פי שלוש.

לעומת זאת, על הפלסטינים אסור במפורש לקבוע עובדות באופן חד צדדי על ידי העברת כל מיני החלטות לא סימפטיות באו"ם. בהחלט יהיה זה צעד שלילי מאד אם מדינות העולם יתחילו לסייע לפלסטינים לקבוע כאלה מין עובדות. זה מאד מאד יזיק לתהליך השלום ויחבל בו. חס וחלילה, זה עלול אפילו למנוע את האפשרות שהמשא ומתן ימשך עוד שבע עשרה שנה!

עוֹף אֶחָד קִנֵּן עַל שְפַת הַיָם. עָלָה הַיָם וְהֵצִיף אֶת-קִינוֹ. מֶה עָשָה? הִתְחִיל נוֹטֵל מִן הַיָם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַבָּשָׁה וְמַשְׁלִיך לַיָם. בָּא חֲבֶרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל-גַבּוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶה וּמִתְיַגֵּעַ? אָמַר לוֹ: אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲנִי עוֹשֶֹה יָם יַבָּשָה וְיַבָּשָׁה יָם. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, סוֹף-סוֹף כַּמָּה אַתָּה יָכוֹל?

(מדרש חז"ל: אסתר-רבא ז', ילקוט-שמעוני אס' ג) 

יום שני, 20 בדצמבר 2010

לגרש את החושך


לגרש את החושך

הביוב התפרץ וזרם היום אל רחובות בת ים, ונקוה לבריכה לפני הקניון שברחוב יוספטל. קבוצה של גזענים מקומיים, מתוגברים בזרם של מתנחלים מנוער הגבעות, הרימו את נס טוהר הגזע היהודי, וקראו לרצוח כל אשה יהודיה אשר "תיתפס יוצאת עם ערבי" ("ערבי, אל תעז לנגוע באחותי!"). והוכנס לרשימת הנרצחים המיועדים גם כל מי שיעז למכור נכס לערבים.

שוטרי משטרת ישראל עמדו ושמרו על הסדר והקשיבו בנחת להסתה לרצח שזרמה מן הרמקולים. עיקר התפקיד שהוטל עליהם, ואותו מלאו בנאמנות, היה לדאוג ל"הפרדת כוחות" ולמנוע כל מגע בין הגזענים לבין שוחרי השלום שהתכנסו מעבר לפינה.

"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" קראו המפגינים ו"גזענים החוצה", "יהודים וערבים – בבת ים כולם שווים", "בת ים – עיר לכולם", "בואי אחותי, אין כאן בעיה, לכולנו שמורה כאן זכות הבחירה",
"אחותי, אחותי – צאי עם מי שבא לך", "בלי הדמוקרטיה לא הייתה מדינה", "במגילת העצמאות אין מקום לגזענות", "לא ניתן לגזענים, להרוס כאן את החיים" ובחזרה אל "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ו"גזענים החוצה"
. "אנחנו אוהבים ערבים" נאמר בכרזה הגדולה שהתנופפה מעל הראשים.

חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי ובעלה יורם היו שם, הם מתגוררים בדיוק סמוך למקום שבו התכנסו הגזענים. ובני הנוער לובשי החולצות הכחולות שרו ורקדו וקפצו ורקעו ברגליים וקראו סיסמאות בלי סוף ושרו בהתלהבות שיר חנוכה ישן שהפך להמנון המאבק בגזענות:

באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור !
סורה מפני האור!

חתולה מנומרת קטנה, שכנראה נבהלה מהרעש והצעקות, רצה אל הכביש. שוטר וצלם עיתונות ושני מפגינים נחלצו מיד להגן עליה מפני המכוניות הדוהרות. לבסוף הגיעה החתולה בשלום אל הצד השני ונעלמה בין השיחים שמאחורי הפגנת הגזענים. לפחות זה.   

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

לכל עצור יש משפחה

לכל עצור יש משפחה

את הדברים הבאים שלח לי בומה ענבר, אב שכול ופעיל שלום בלתי נלאה המבלה הרבה מאד מזמנו בשבילי ההרים של הגדה המערבית, מגיש עזרה וסיוע במקומות שבהם הם מאד נדרשים. אפשר ליצור איתו קשר אל buma.inbar@gmail.com


שעות הבוקר המוקדמות בימי החול. הזמן המיוחד שתחילתו עם בקיעת קרני השמש הראשונות, שאליהן מתלווה מנגינת ציוצי ציפורים משכימות קום. באותם רגעים קטנים של חסד אפשר לשתות כוס קפה בנחת, להתבונן החוצה אל הרחוב ולהתענג על צלילי העולם שמתעורר, עד שאט אט נמוגה התמונה הפסטוראלית ושגרת היום-יום משתלטת על הרחוב ועלינו.

לאחרונה נכנסה לשעות הבוקר המוקדמות שלי תופעה חדשה. מדי יום בין השעות חמש לשש מצטרפת אל רשימת המבזקים, שמתגלגלת לאיטה באתרי החדשות וכמעט לא משתנה לאורך כל הלילה, ידיעה אחת, קטנה, פשוטה, צנועה ולאקונית, שמכריזה: "הלילה פעלו כוחות צה"ל בפאתי קלקיליה, במבואות שכם או בנפת ג'נין ועצרו פלסטיני, שניים או שלושה עשר." הידיעה תסתיים במשפט: "העצורים הועברו לחקירת כוחות הביטחון." בשעה תשע כשהכבישים כבר מלאו במכוניות ובפקקים והשגרה כבר השתלטה עלינו, תיעלם אותה ידיעה ותופיע מחדש רק למחרת פחות או יותר באותה השעה.


ריטואל זה מתקיים מדי יום, למעט בסופי שבוע ובמועדי ישראל. מסופקני אם כוחות הביטחון אינם פועלים באותם ימים; קל יותר להאמין כי החייל או החיילת שיושבים אי שם במשרדי דובר צה"ל לא מנפיקים את ההודעה הכתובה לכלי התקשורת, שכן מן הסתם לא מדובר בצורך מבצעי שמחייב חילול קדשי ישראל. מאחורי אותם שניים-שלושה משפטים לאקוניים מסתתר עולם ומלואו.

למעצר פלסטיני השלכות רבות על בני משפחתו ולא רק בכל הקשור למהלך המשפטי גרידא. לא רבים יודעים אך די במעצר מעין זה על מנת להכניס את כל קרובי משפחתו מדרגה ראשונה של העצור לרשימת מנועי הכניסה לישראל. כל זאת למה? בשל החשש כי בני המשפחה ירצו לנקום בישראל. לא די שהילד נעצר, המשפחה כולה הופכת לסיכון ביטחוני. חישוב פשוט מגלה שבכל חודש מצטרפים למעגל העצורים עשרות "חברים חדשים".

לאחרונה, המידע הלאקוני זכה ל"פנים" כשבתחילת השנה נעצר מ', בנו של מכרי ח'אלד, מנהל פורום המשפחות השכולות הפלסטיניות. כעת גם ח'אלד, האיש שמשקיע את כל זמנו ומרצו למען הפיוס והשכנת השלום בין ישראלים לפלסטינים מנוע כניסה לישראל.


אני שואל את עצמי האם הייתה סיבה מוצדקת למעצרים? אני רוצה להאמין שאיש מהם לא עונה וכל אחד מהם זכה למשפט הוגן. אני כל-כך רוצה להאמין שהמערכת שהייתי חלק ממנה ואת אנשיה אני מעריך ואוהב, עושה את הדבר הנכון. בכל מאודי אני רוצה להאמין שמ', שגם הוא כאביו לקח חלק במפגשי פיוס וקרבה רבים, ישתחרר מהמעצר מבלי שהוא או מי מבני משפחתו ישתנה.


בכל פעם שאני מגיע למשמרתי באוהל משפחת שליט מול בית ראש הממשלה אני נזכר באותו רולר מבזקים ותוהה. לכל אחד מהעצירים הללו יש בני משפחה. כל אחד מהאנשים האלה הוא עולם ומלואו. חלקם בני נוער שעוד לא מלאו להם 18. כמה מהם באמת עסקו בפעילות טרור נגד ישראל? כמה מהם באמת מסוכנים עד שאין ברירה אלא לעצרם? והשאלה החשובה מכל – האם אנחנו, הישראלים, מבינים את השפעת אותה שורה קטנה שרצה על רולר המבזקים בין חמש לשש כל בוקר על חיינו ועתידנו?


רשימה מפורטת של המבזקים היומיים
http://toibillboard.info/BumaYnet.doc

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

סתם יום של חול

סתם יום של חול

סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל הסנטור מיטשל היה כאן והלך
(על פי יוסי גמזו)


ובשדה התעופה הצהיר הסנטור מיטשל, נציגם של נשיא ארצות הברית. ברק חוסיין אובמה ומזכירת המדינה  הילארי קלינטון, כי ארצות הברית מחויבת לנהל שיחות מהותיות עם הישראלים והפלסטינים כדי להשיג התקדמות משמעותית לקראת חתימה על הסכם מסגרת בין שני הצדדים  שיהיה בסיס להסכם השלום שיחתם פעם. וקוראי העיתונים פיהקו והפכו את הדף לחפש חדשות מעניינות יותר. והמתנחלים משכו בכתפיהם והמשיכו בבניה המואצת. והפלסטינים משכו גם הם בכתפיהם והמשיכו בגיוס תמיכה בינלאומית למדינה הפלסטינית שתוכרז באוגוסט או ספטמבר 2011, עם או בלי הסכם. ושוחרי השלום, , הזוכרים הרבה הרבה תהליכי שלום וסבבי משא ומתן ושליחים בינלאומיים, אמרו שמי שלא הצליח להשיג הקפאה של שלושה חודשים, עליו חובת ההוכחה שאכן יש בכוחו להביא לפירוק מוחלט של ההתנחלויות.


ובינתיים, מליאת הכנסת רעשה וגעשה היום על נושא חשוב ומהותי ביותר ושנוי במחלוקת ובעל פוטנציאל לפרק את הממשלה. דהיינו, מה דינו של צעיר שאמו אינה יהודיה, והוא אזרח ישראלי דובר עברית וגם רוסית וחי בתוך החברה הישראלית ומתגייס לצבאה של המדינה היהודית הדמוקרטית ויוצא מטעמה של המדינה הזאת לשטחים שהיא מחזיקה תחת שלטון כיבוש ואוכף את מרותה של המדינה היהודית דמוקרטית על תושבים שאינם יהודים וחלק בדמוקרטיה הישראלית אין להם, והצעיר הזה שאמו אינה יהודיה מבצע את העבודה המלוכלכת של הכיבוש ומבצע אותה במוטיבציה וביעילות ובברוטאליות הנדרשת. האם לא מגיע לצעיר הזה לראות עצמו כיהודי, לא פחות מאשר חבריו ליחידה שאמהותיהם יהודיות ואשר לובשים את אותם מדים כמוהו ומבצעים עמו את אותה עבודה מלוכלכת עצמה באותה מוטיבציה ויעילות וברוטאליות נדרשת?

מה שנכון נכון. כנראה שזה באמת מגיע לו.

אל בורות המים

אל בורות המים

מאהבתי
הלכתי אל בורות המים
בדרכי מדבר
בארץ לא זרועה
מאהבתי
שכחתי עיר ובית
ובעקבותיך -
בנהיה פרועה -
אל בורות המים, אל בורות המים
...
(נעמי שמר)

עבור האבות שחיו בארץ הזאת לפני 3500 שנה ואשר מסיפורם שאבה התנועה הציונית השראה ולגיטימציה, הגשמים ועצירתם היו שאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. שנת בצורת קשה הייתה שנה של אסון, שנת רעב, שנה בה נאלצים תושבי הארץ להימלט על נפשם אל ארצות אחרות בהן עוד יש מזון.

לישראלים בני זמננו, עצירת הגשמים היא נושא מעניין לשיחה, אחת מני רבות מן הבעיות שעליהן נכתב בעיתון. "האם ירד מפלס הכנרת עד לקו האדום התחתון?" שואלות הכותרות, וכדאי מאד להזמין לאולפן הטלויזיה מומחה שיסביר את העניין לפרטיו. נכון, לחקלאים שבינינו זה נוגע קצת יותר במישרין, וכאשר בנובמבר השנה בוששו הגשמים לבוא הם החלו לחשוב בדאגה על הנזק הכספי העלול להיגרם מאבדן היבולים ולשאול האם יכסה הפיצוי הממשלתי את כולו.

אבל עדיין יש בארץ הזאת גם אנשים שאורח חייהם לא השתנה הרבה באלפי השנים שחלפו, רועי צאן החיים בארץ צחיחה ולא זרועה בשולי המדבר, שם בדרום הר חברון בקצה הקצה של הגדה המערבית. לא שחסרים, גם באזור הנידח הזה, צינורות המביאים מים בשפע. למתנחלים הישראלים שבאו לגור שם יש בבתיהם היפים מים זורמים בכל ימות השנה, וגם דשאים ירוקים שלא היו מביישים שום וילה במדינה אירופית, ואפילו בריכות שחיה פה ושם. אבל הצינורות האלה שאותם הניחה מדינת ישראל הנאורה בהחלט אינם מיועדים לרועים הפלסטינים,  מחוץ לגדרות התיל שסביב ההתנחלויות.

לרועים נותר רק להסתכל בחרדה הולכת וגוברת אל השמיים שנותרו כחולים בלי ענן, ולצפות ולהתפלל לגשם שיבוא למלא את בורות המים שנחצבו בעבודה קשה ומסורה בקרקע המדבר.

ובסופו של דבר הגשם אכן בא, בתחילת השבוע הזה. רק לא שהרבה מהגשם הזה הגיע לשם, אל הרועים שכה ציפו לו. בתל אביב השתוללה הסופה והברקים הבריקו והרעם הרעים ומסעדות הפאר שעל קו החוף הוצפו במים הגואים. אל דרום הר חברון הנידח הגיעו רק השאריות, גשמים פזורים פה ושם. עוד רחוק מאד הגשם הגדול שממש ימלא את הבורות במים חיים. אבל מוטב מעט מים מאשר בכלל לא.

לאחר שנגמר הגשם הגיע הצבא, ועמו הדחפורים והציוד ההנדסי הכבד. הם עברו מבור מים אחד למשנהו, החריבו והרסו והפילו סלעים כבדים. את המים האלה שהביאו גשמי השבוע הכבשים כבר לא ישתו. גם לא בני האדם.

בכל זמן מלאכת ההרס - שנים עשר בורות מים בסך הכול, תוך כמה שעות - עמדו החיילים  ונשקם שלוף, לבל יעזו הרועים להתקרב ולהפריע. "יש לי כאן צו הריסה חתום כדת וכדין" אמר הקצין של צבא ההגנה של מדינת ישראל הנאורה. "הבורות האלה נחצבו בלי רישיון. את החוק חייבים לקיים!" 

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

מלכוד ביבי


מלכוד ביבי

איזה יופי, איזה יופי! אין הקפאה, אפילו לא דרישה להקפאה! לא צריך להלחם עם המתנחלים, לא צריך להיאבק עם שרי הימין הקיצוני ועם בני בגין ועם בוגי יעלון, לא צריך להשתחוות בפני אלי ישי ולהבטיח לו חצי מלכות בשביל שימנע בהצבעה וייתן רוב דחוק בקבינט. אפשר לתת לידידינו ביהודה ושומרון להפעיל את הדחפורים ולבנות ולהתרחב בשקט. ועכשיו רק עוד נשאר לטרפד את ועדת החקירה על השרפה בכרמל, ויש שקט ושלווה בממשלה לכמה חודשים טובים לכל הפחות.

מה זה? דובר הסטייט דפרטמנט אמר שארצות הברית ממשיכה להתנגד לבניה בהתנחלויות? אז הוא אמר. מדיבורים אף אחד עוד לא מת. מה עוד יש לך בראש?  אה, כן. ברזיל הכירה במדינת פלסטין בגבולות 1967, וגם ארגנטינה,  וגם אורוגואי? נו באמת, ממתי המוצ'צוס האלה מנהלים את העולם? בסוף זה הרי יגיע למועצת הביטחון, ושם האמריקאים יטילו וטו ונגמר העניין. הרי הילארי הבטיחה לי!

רגע, מה זה עכשיו? ההבטחה להטיל וטו הייתה קשורה עם הקפאה בהתנחלויות? באמת?

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

להלחם בחץ וקשת


להלחם בחץ וקשת

היו היה פעם ראש ממשלה וביבי נתניהו שמו, אבל הוא רצה ששמו יהיה וינסטון צ'רצ'יל. דבר אחד ויחיד העסיק אותו ביום ובלילה, הפצצה הגרעינית שזמם ליצר מנוול שטני אחד בשם אחמדינג'ד. כל יתר הבעיות והנושאים נראו בעיניו משניים וחסרי חשיבות, ואת עיקר מרצו הקדיש להכין את עמו למלחמה המתקרבת. כל כך נחוש היה, שלמען מטוסים חמקניים שיגיעו במהירות ובחשאיות להפציץ את ארצו של אחמדינג'ד היה ביבי מוכן גם להתעמת עם המתנחלים, חבריו הטובים ביותר.

ועם כל זאת לא זכר ביבי כי מלחמה עם אחמדינג'ד הרשע תביא בהכרח לירי גדול ורב של טילים, וטילים גורמים שריפות, ושרפות דרכן להתפשט ולשרוף על ימין ועל שמאל, ושירותי  הכבאות בארצו של ביבי מיושנים ומגושמים ומפוצלים בין שלושים רשויות מתחרות והכבאים צועקים וזועקים לציוד מתאים והזהירו מפני אסון מתקרב, וקולם לא נשמע, כמוהו כקול קורא במדבר.

והנה בעוד אחמדינג'ד ישן לו בשלווה במיטתו וטרם נורה ולו טיל אחד,  פרצה לה בגלל רשלנות טיפשית שריפה גדולה ואדירה על רכס הכרמל והשמידה יערות וכפרים וקיבוצים וצוערי שרות בתי הסוהר נלכדו בלהבות ומתו מוות נורא, והכבאים נלחמים באש בגבורה חסרת סיכוי כי אין בידם ציוד מתאים, כמוהם שמי שנלחם בחץ וקשת בשדה הקרב המודרני, וזעקו לכל העולם לשלוח במהירות ובדחיפות את הציוד שאיש לא דאג להשיגו בארצם. והשתאו פרשני הטלויזיה למראהו של ראש הממשלה ביבי הפועל במהירות ויעילות לניהול מבצע המלחמה בשריפות. ובאין ראש אחד לשרותי כיבוי האש ברחבי המדינה נאלץ הוא לקחת את התפקיד על עצמו. .

וגמר בדעתו העם כולו שהאיש הזה ביבי מצא סוף סוף את המקום המתאים והראוי לו, ומינו אותו להמשיך בדרך קבע להיות  המפקד הארצי של שירותי הכבאות במדינת ישראל.


גזענים מתוסכלים 

ארבעים ושמונה שעות לאחר פרוץ השרפה הנוראה, והגזענים אינם יכולים עוד לעצור את התסכול על שלא קיבלו את מבוקשם – עליהום אדיר נגד האוכלוסיה הערבית בישראל (כולל הדרוזים). "לא רוצים רשלנות, רוצים נקמה במציתים!" כתב טוקבקיסט אלמוני באתר ואי נט. אחרים הוסיפו במהרה דברי בלע גזעניים והסתה לאלימות רצחנית, מהסוג שעורכי האתר היו אמורים (בתיאוריה...) למחוק בו במקום. כמובן, הגזענים שואבים עידוד מההודעות המשטרתיות כי שני אחים קטינים מעוספיה נעצרו בחשד לרשלנות שהובילה לשריפה. את מי מעניין אם זאת רשלנות או כוונה, את מי מעניין שהכפר עוספיה מוקף ביערות הכרמל והיה הראשון בקו האש כאשר פרצה השריפה. העיקר: "תיפסו את הערבי!"

בכל זאת, נראה שהפעם הטיפוסים האלה לא מצליחים להוסיף שריפה גדולה של גזענות ושנאה על השריפה הפיזית שעדיין משתוללת בכרמל. הרוב הגדול בינינו מבינים שאם מחפשים אשמים צריך לחפש אותם במקום הנכון והברור – למעלה במסדרונות השלטון, בין מי ששמעו במשך שנים את אזהרות הכבאים על העדר ציוד מתאים ועל האסון המתקרב ובחרו להתעלם מהאזהרות ולהמשיך להשקיע את התקציבים הממשלתיים בכל מיני מקומות אחרים.

כדאי לקרוא את יומן השריפה של  רועי צ'יקי ארד
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202038.html

ואולי גם להוסיף חתימה לעצומה בדרישה לפיטוריו של אלי ישי (דרישה מוצדקת מאין כמוה, מכל הבחינות האפשריות)

http://www.atzuma.co.il/ishaygohome/