מול המגדלים האטומים
ושוב מחאה מול משרד הביטחון, מול שרשראות השוטרים החוסמים את המעבר, מול המגדלים האדירים החותכים את קו הרקיע של תל אביב, מול מפקדתו של הצבא המוסרי ביותר בעולם שהרג כמה וכמה אזרחים בכל מיני מקומות במזרח התיכון ועוד פעם ביום האחרון של שנת 2010, מול משרדו של שר הביטחון שהוא מנהיג מפלגת העבודה הישראלית ואשר מתקשה מאד להסביר לבוחרים המעטים שנותרו למפלגתו מדוע יש להם סיבה להצביע בעדה שוב.
הבוקר הזה מתה ג'וואהר אבו רחמה מהכפר בילעין לאחר שאתמול נשמה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה בשדותיו של הכפר בילעין. גז שאותו ירו החיילים שהמפקדים של המפקדים של המפקדים של מפקדיהם יושבים כאן במרומי המגדל הזה. זהו אותו הגז השגרתי שבו משתמש הצבא כל שבוע בבילעין ולא תמיד הוא גורם למוות, אבל הסיכון תמיד קיים ולכן במדינות אירופה כבר מזמן הפסיקו להשתמש בגז מהסוג הזה. אבל בשטחים שבהם מדינת ישראל מקיימת שלטון כיבוש כבר 43 שנה ממשיכים להשתמש בגז הזה ואין שום כוונה להפסיק.
אתמול נערכה בבילעין הפגנה גדולה במיוחד, והצבא הפעיל כלפיה כמות גדולה במיוחד של הגז מהסוג שיכול לפעמים לגרום למוות. אתמול הייתה אחת מהפעמים האלה.
בתוך שעות מרגע מסירת הידיעה נזעקו מאות מפגינים נזעקו והגיעו למדרכה מול השערים הנעולים, תל אביבים וירושלמים וחיפאים וגם מהרבה מקומות קטנים שנסעו שעות בדרכים הפקוקות כדי להגיע לכאן בזמן וחבר הכנסת ניצן הורביץ והח"כים לשעבר אורי אבנרי ומוסי רז וקבוצת המתופפים מהפגנות שייח ג'ראח שבמשך שעות תופפו ותופפו ועם כל הכאה בתוף קראו בקול גדול "די לכיבוש! די לגדר!"
ובמשך שעות צעקו וזעקו מאות המפגינים אל מול השערים הנעולים והאטומים. "דמוקרטיה לא בונים, על גופות של מפגינים!" / "ברק ברק, שר הביטחון, כמה מפגינות רצחת עד היום?" / "דם מפגינים אינו הפקר, לפרק את הגדר!" / "לא נמית ולא נמות, בשירות ההתנחלות!" / "די לרצח, די לשכול, הגדר צריכה ליפול!".
ולאחר כשעה הם החלו לרדת אל הכביש ולשבת עליו ולחסום בגופם את תנועת המכוניות בכביש הזה שבלב העיר תל אביב למרגלות המגדלים הגבוהים של משרד הביטחון של מדינת ישראל ולהמשיך לצעוק ולצעוק ולצעוק במלוא גרונם "ברק ברק, כמה רצחת היום!" והמשטרה הגיעה בכוחות מוגברים, שכן סדר חייב להיות ובהחלט אסור לאזרחים לחסום כבישים אפילו כאשר ממשלתם וצבאם הורגים אזרחים, ושמונה מפגינים נגררו אל הניידת וחבר הכנסת לשעבר מוסי רז שכבר אינו נהנה מחסינות פרלמטרית זכה גם לכמה סטירות מהשוטרים תוך כדי מעצר.
מבט קטן לאחור
בעצם, כל זה היה אמור להיות מיותר לחלוטין – ההפגנות והמחאות והסיום האלים לחייה של ג'וואהר אבו רחמה. הרי כבר לפני יותר משלוש שנים נתנו שופטי בג"צ את החלטתם בעתירתם של תושבי בילעין.
כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, נקבע בפסק דין מפורט ומנומק ומחייב כי לא טובת בטחון המדינה היא שהכתיבה את הקמת "גדר ההפרדה" בתוואי שהפריד בין תושבי בילעין לבין אדמותיהם ומקור פרנסתם. רחוק מכך – תוואי הגדר, כמה וכמה קילומטרים ממזרח לקו הירוק, נקבע על פי צרכי ההתפשטות וההתרחבות של ההתנחלות החרדית הענקית מודיעין עילית (וגם צורכי הרווח של הקבלנים הבונים שכונות חדשות לבקרים במודיעין עלית וגורפים רווחים נאים לכיסם). כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, הורו השופטים לצבא להזיז את הגדר מערבה ולהחזיר לתושבי בילעין לפחות את האדמות שעליהן עוד לא הספיקו המתנחלים לבנות. אז, בחודש ספטמבר 2007, השתתפה ג'וואהר אבו רחמה בחגיגות של תושבי כפרה לציון הניצחון בבג"צ.
אז התושבים ניצחו בבית המשפט, והשופטים נתנו לצבא הוראה ברורה וחד משמעית להזיז את הגדר. נכון, בהחלט נתנו הוראה. ולצבא לקח הרבה הרבה זמן לתכנן ולתכנן ולתכנן את הנתיב החדש שבו תעבור הגדר, ואחרי שנגמר התכנון לוקח לו עוד הרבה הרבה זמן להתחיל לגשת לביצוע. יש הרבה מאד פרוייקטים שהצבא צריך לבצע, וכולם כולם חשובים ונחוצים וחיוניים, וצריך לתעדף ולקבוע סדרי עדיפויות. ובשנת 2008 לא היו תקציבים וכח אדם להזיז את הגדר בבילעין, וגם לא בשנת 2009, וגם לא בשנת 2010. ומי ידע מה יהיה בשנת 2011 שעכשיו התחילה ובשנת 2012 ובשנת 2013. אבל אל תדאגו, במוקדם או במאוחר סוף סוף ימצא הצבא את התקציבים וכוח האדם הדרוש להזזת הגדר. בינתיים, הגדר עומדת בדיוק במקום שעמדה מקודם, ותושבי בילעין מפגינים כל שבוע יחד עם פעילי השלום הישראלים השותפים למאבקם. עם כל בעיות כח האדם, לעולם לא יחסרו לצבא חיילים העומדים על קו הגדר ולרשותם מלאי בלתי מוגבל של גז מדמיע...
http://www.youtube.com/watch?v=dRmuPYMHXGc&feature=player_embedded
ושוב מחאה מול משרד הביטחון, מול שרשראות השוטרים החוסמים את המעבר, מול המגדלים האדירים החותכים את קו הרקיע של תל אביב, מול מפקדתו של הצבא המוסרי ביותר בעולם שהרג כמה וכמה אזרחים בכל מיני מקומות במזרח התיכון ועוד פעם ביום האחרון של שנת 2010, מול משרדו של שר הביטחון שהוא מנהיג מפלגת העבודה הישראלית ואשר מתקשה מאד להסביר לבוחרים המעטים שנותרו למפלגתו מדוע יש להם סיבה להצביע בעדה שוב.
הבוקר הזה מתה ג'וואהר אבו רחמה מהכפר בילעין לאחר שאתמול נשמה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה בשדותיו של הכפר בילעין. גז שאותו ירו החיילים שהמפקדים של המפקדים של המפקדים של מפקדיהם יושבים כאן במרומי המגדל הזה. זהו אותו הגז השגרתי שבו משתמש הצבא כל שבוע בבילעין ולא תמיד הוא גורם למוות, אבל הסיכון תמיד קיים ולכן במדינות אירופה כבר מזמן הפסיקו להשתמש בגז מהסוג הזה. אבל בשטחים שבהם מדינת ישראל מקיימת שלטון כיבוש כבר 43 שנה ממשיכים להשתמש בגז הזה ואין שום כוונה להפסיק.
אתמול נערכה בבילעין הפגנה גדולה במיוחד, והצבא הפעיל כלפיה כמות גדולה במיוחד של הגז מהסוג שיכול לפעמים לגרום למוות. אתמול הייתה אחת מהפעמים האלה.
בתוך שעות מרגע מסירת הידיעה נזעקו מאות מפגינים נזעקו והגיעו למדרכה מול השערים הנעולים, תל אביבים וירושלמים וחיפאים וגם מהרבה מקומות קטנים שנסעו שעות בדרכים הפקוקות כדי להגיע לכאן בזמן וחבר הכנסת ניצן הורביץ והח"כים לשעבר אורי אבנרי ומוסי רז וקבוצת המתופפים מהפגנות שייח ג'ראח שבמשך שעות תופפו ותופפו ועם כל הכאה בתוף קראו בקול גדול "די לכיבוש! די לגדר!"
ובמשך שעות צעקו וזעקו מאות המפגינים אל מול השערים הנעולים והאטומים. "דמוקרטיה לא בונים, על גופות של מפגינים!" / "ברק ברק, שר הביטחון, כמה מפגינות רצחת עד היום?" / "דם מפגינים אינו הפקר, לפרק את הגדר!" / "לא נמית ולא נמות, בשירות ההתנחלות!" / "די לרצח, די לשכול, הגדר צריכה ליפול!".
ולאחר כשעה הם החלו לרדת אל הכביש ולשבת עליו ולחסום בגופם את תנועת המכוניות בכביש הזה שבלב העיר תל אביב למרגלות המגדלים הגבוהים של משרד הביטחון של מדינת ישראל ולהמשיך לצעוק ולצעוק ולצעוק במלוא גרונם "ברק ברק, כמה רצחת היום!" והמשטרה הגיעה בכוחות מוגברים, שכן סדר חייב להיות ובהחלט אסור לאזרחים לחסום כבישים אפילו כאשר ממשלתם וצבאם הורגים אזרחים, ושמונה מפגינים נגררו אל הניידת וחבר הכנסת לשעבר מוסי רז שכבר אינו נהנה מחסינות פרלמטרית זכה גם לכמה סטירות מהשוטרים תוך כדי מעצר.
מבט קטן לאחור
בעצם, כל זה היה אמור להיות מיותר לחלוטין – ההפגנות והמחאות והסיום האלים לחייה של ג'וואהר אבו רחמה. הרי כבר לפני יותר משלוש שנים נתנו שופטי בג"צ את החלטתם בעתירתם של תושבי בילעין.
כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, נקבע בפסק דין מפורט ומנומק ומחייב כי לא טובת בטחון המדינה היא שהכתיבה את הקמת "גדר ההפרדה" בתוואי שהפריד בין תושבי בילעין לבין אדמותיהם ומקור פרנסתם. רחוק מכך – תוואי הגדר, כמה וכמה קילומטרים ממזרח לקו הירוק, נקבע על פי צרכי ההתפשטות וההתרחבות של ההתנחלות החרדית הענקית מודיעין עילית (וגם צורכי הרווח של הקבלנים הבונים שכונות חדשות לבקרים במודיעין עלית וגורפים רווחים נאים לכיסם). כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, הורו השופטים לצבא להזיז את הגדר מערבה ולהחזיר לתושבי בילעין לפחות את האדמות שעליהן עוד לא הספיקו המתנחלים לבנות. אז, בחודש ספטמבר 2007, השתתפה ג'וואהר אבו רחמה בחגיגות של תושבי כפרה לציון הניצחון בבג"צ.
אז התושבים ניצחו בבית המשפט, והשופטים נתנו לצבא הוראה ברורה וחד משמעית להזיז את הגדר. נכון, בהחלט נתנו הוראה. ולצבא לקח הרבה הרבה זמן לתכנן ולתכנן ולתכנן את הנתיב החדש שבו תעבור הגדר, ואחרי שנגמר התכנון לוקח לו עוד הרבה הרבה זמן להתחיל לגשת לביצוע. יש הרבה מאד פרוייקטים שהצבא צריך לבצע, וכולם כולם חשובים ונחוצים וחיוניים, וצריך לתעדף ולקבוע סדרי עדיפויות. ובשנת 2008 לא היו תקציבים וכח אדם להזיז את הגדר בבילעין, וגם לא בשנת 2009, וגם לא בשנת 2010. ומי ידע מה יהיה בשנת 2011 שעכשיו התחילה ובשנת 2012 ובשנת 2013. אבל אל תדאגו, במוקדם או במאוחר סוף סוף ימצא הצבא את התקציבים וכוח האדם הדרוש להזזת הגדר. בינתיים, הגדר עומדת בדיוק במקום שעמדה מקודם, ותושבי בילעין מפגינים כל שבוע יחד עם פעילי השלום הישראלים השותפים למאבקם. עם כל בעיות כח האדם, לעולם לא יחסרו לצבא חיילים העומדים על קו הגדר ולרשותם מלאי בלתי מוגבל של גז מדמיע...
http://www.youtube.com/watch?v=dRmuPYMHXGc&feature=player_embedded
