יום שבת, 26 במרץ 2011

הסלמה בעזה-1: הזעקה שלא נשמעה


הסלמה בעזה-1
הזעקה שלא נשמעה
  לפני שבוע בדיוק כתב פעיל השלום הותיק בני גפן מכתב-זעקה ושיגר אותו אל ראשי המדינה ואל מערכות כל העיתונים בישראל, וכך כתב:
 
"ראש הממשלה ושר הביטחון לבשו את מקטורניהם המתאימים ובזחיחות רבה הצטלמו ליד הנשק המרובה שנתפס על ידי חיל הים בספינה "ויקטוריה". חבל לקלקל את החגיגה, אבל כאחד שהשתתף בהברחת נשק ל"הגנה" בתקופת הבריטים ברור לי שאי אפשר לאטום גבולות. במוקדם או במאוחר תחומש עזה, כמו לבנון, בכמויות גדולות.

הנהגת המדינה ורשויות הביטחון לא הפנימו שחל שינוי מהותי ונוקב בהערכות לקראת עימות באזורנו: במלחמה הבאה, אם לא נשכיל למנעה, יופגז העורף בצורה קשה ביותר. לפי התקשורת היו לחיזבאללה כבר לפני שנה 40,000 רקטות, כולל סקאדים מדויקים; גם עזה, אירן וסוריה מאיימות.
נזכור מה עשו 39 טילים ישנים מעיראק ב"מלחמת המפרץ" ואיך שבשו טילים פרימיטיביים את צפון הארץ במלחמת לבנון השניה. מנסים להרגיענו בנפלאות ה"חץ" אבל שוכחין כמה גבוהה מחירו של כל טל כזה (בשקלים וגם בדולרים).

אנחנו משקיעים/קוברים מיליארדים במטוסים יקרים להחריד ובצוללות; ברק פלט לפני כמה ימים משאלה שארה"ב תנדב לנו עוד 20 מיליארד דולרים (?) בגלל התהפוכות באזורנו.

הפתרון היחידי הוא בנטרול השנאה של העולם הערבי-מוסלמי כלפינו. הבסיסים לשנאה זו הם הכיבוש המתמשך וההסתות הדתיות ההדדיות.

הדברים בידינו אבל הזמן הולך ואוזל. איננו זקוקים לעוד נאום מתחסד של רה"מ ולעוד דברים נוקבים של שר הביטחון. אנחנו זקוקים להחלטה   אמיצה  של מנהיגינו  ולביצוע.

המכתב התפרסם בכמה עיתונים אבל קשה להגיד שממש הגיע לאוזניהם של מקבלי ההחלטות. במדינה הזאת, התפטר רק לאחרונה מי ששימש כראש המועצה לביטחון לאומי, אשר לפי חוק מפורש תפקידו היה לייעץ למקבלי ההחלטות, אך התברר לו שהשפעתו על ההחלטות בפועל מזערית, בלשון המעטה.מי אמור היה להאזין לאדם שבילה חלק גדול מחייו במלחמות ישראל והפך לפעיל שלום, שיצא בשלום מקרבות רבים אך איבד את בנו בלבנון, אדם שצבר לא מעט חכמה וניסיון אך מעולם לא קיבל מינוי לייעץ למקבלי ההחלטות?

הסלמה בעזה-2: מחול האש נפתח


הסלמה בעזה-2
מחול האש נפתח

איך בדיוק החלה ההסלמה? למרות שזה קרה רק בשבוע האחרון, לגמרי לא ברור איך בדיוק זה התחיל, והפרשנים מתווכחים מי היה הראשון שירה ומי הגיב, ולמה, ומי בדיוק רצה בזה (אם בכלל מישהו באמת רצה, מצד זה או אחר של הגבול).

אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של ידיעות אחרונות שלרשותו מקורות מידע טובים מאד בתוך הצבא כתב לפני שבוע תיאור מפורט ודי ביקורתי בכותרת "אמרו לירות – אז יורים":


"זה התחיל בטעות בשיקול דעת, בתגובה מופרזת על ירי קסאם, וזה מאיים להתפתח לעוד עימות מקיף. עכשיו כבר מדביקים לשרשרת האירועים הזו, בשני הצדדים, נימוקים מדיניים וביטחוניים כבדי משקל. שני הצדדים מחממים את עצמם ומובילים את עזה לפיצוץ בלתי מבוקר. באמתחתו של צה"ל מונחות עדיין מנות גדושות של תגובות על תגובות על תגובות, וחוזר חלילה. (...) המסר האגרסיבי שירד מהממשלה נקלט היטב בצבא – מעכשיו תגובה של כסאח על כל אירוע. אחרי שנורה קסאם על ידי ארגון קיקיוני לעבר שדה פתוח, תקף צה"ל בנצרים והרג שני אנשי חמאס, אחד מהם ככל הנראה בכיר. מישהו בפיקוד דרום הלך צעד אחד רחוק מדי בתרגום הלך הרוח של הדרג המדיני. אומרים לירות – אז יורים.(...)

הצבא חיכה לתגובה וקיווה שגם הפעם זה יגמר באיזה ירי של טיל נ"ט. ביום שישי צה"ל היה בכוננות בשל הערפל ששרר בגזרה. ואז פותחים החמאס והג'יהאד בירי מרגמות 120 מ"מ לעבר שישה מוקדים בתוך שטח ישראל – בדגש על מחנות צבאיים. צה"ל מגיב בירי טילים, מרגמות ותותחי טנקים לעבר מטרות ידועות מראש. בצהרים, כשמתפזר הערפל, נכנסים לפעילות גם מסוקי תקיפה. מחול האש נפתח".

כך כתב אלכס פישמן מעל דפי ידיעות אחרונות ביום ראשון שעבר (20 למרסI) ובימים שאחר כך מחול האש התגבר והסתחרר, והטילים נפלו עד באר שבע ואשדוד, והתלמידים נשארו בבית מחשש לחייהם בבתי הספר הבלתי ממוגנים. והפוליטיקאים התחרו זה בזה בקריאות למלחמה ומלחמה ומלחמה עד הסוף המר. ובשכונת סג'עיה בעזה, נהרגו ארבעת בני משפחת אל חילו כאשר פגז ישראלי נחת על ביתם  בטעות, בהחלט טעות מצערת של הצבא. הצבא הסביר שלמרבה הצער השתמש במערכת מרגמות בלתי מדויקת מכיוון שבאותו רגע לא עמדו לרשותו כלים מדויקים יותר, וממשלת ישראל מיהרה להביע את צערה הפגיעה בחפים מפשע, והבעת הצער לא ממש נקלטה, בעזה שם שודרה בטלויזיה שוב ושוב תמונת גופתו של מוחמד ג'יהאד אל-חילו בן ה-11 שנהרג מן הפגז. ולמחרת היום התפוצצה פצצה ברחוב הומה בירושלים, והרגה במקום בריטית נוצריה שבאה לירושלים ללמוד עברית כדי לתרגם טוב יותר את התנ"ך, ופצעה שלושים עוברי אורח שחלקם ישאו את הצלקות  הרבה אחרי שכולנו נשכח. ובכותרות העיתונים נאמר בכותרות ענק שהטרור חזר, וצילומי ענק מחרידים מזירת הפיגוע, וביתר שאת התחרו הפוליטיקאים זה בזה בקריאות למלחמה ומלחמה ומלחמה עד הסוף המר. והצבא יצא להרוג עוד פלסטינים בעזה, ומכיוון שאלה זוהו כמחבלים הממשלה לא הביעה  צער על הריגתם ומבידה מסוימת אף התגאתה בכך.

ובידיעות אחרונות התנבא אותו אלכס פישמן בלשון אחרת לגמרי ממה שכתב הוא עצמו בתחילת השבוע: 
"הצבא דוחף להסלמה. בדיון הערכת מצב שקיים ראש הממשלה אתמול בבוקר, הקרין הצבא גישה מאד לוחמנית.  בעיני הצבא, העימות עם ממשלת החמאס ברצועת עזה הוא כמעט גזירה משמיים. אם לא עכשיו, א בעוד שנה או שנתיים. אם לא נפעל היום, נשלם את מחיר ההסלמה המדורגת עד לעימות הכולל. ישראל, אומר הצבא, צריכה לתחזק את ההרתעה שנשחקה מאז ימי "עופרת יצוקה". היינו צריכים להכות בחמאס כבר לפני כחודש, כשירדה בפעם הראשונה רקטת גראד על באר שבע. עכשיו המכה צריכה להיות עוד יותר כואבת. והשלב המתבקש הבא בסולם האלימות , אם לא מכה צבאית כוללת או פעולה יבשתית חלקית, הוא חזרה לעידן הסיכול הממוקד של ההנהגה החמאסית והג'יהאדית. על פי הראיה הצה"לית זהו המהלך הכי אפקטיבי, את השפה הזאת ההנהגה הפלסטינית מבינה הכי טוב".

עד כאן דברו, נכון ליום רביעי 23 למרס, של אלכס פישמן - האיש המכהן מזה שנים די רבות כדובר צה"ל הבלתי רשמי.

" על פי הראיה הצה"לית זהו המהלך הכי אפקטיבי, את השפה הזאת ההנהגה הפלסטינית מבינה הכי טוב". הבעיה שכבר דיברו בשפה הזאת כמה וכמה פעמים בעבר - ולאן זה הוביל אותנו?

הסלמה בעזה-3: התגלתה הסכנה האמיתית


הסלמה בעזה-3
התגלתה הסכנה האמיתית


"הקול האחר" היא תנועה הפועלת מזה מספר שנים בעיר שדרות ויתר ישובי עוטף עזה. במסירות אין קץ מנסים הפעילים האלה להשמיע קול של שלום ודו קיום באזור השרוי במתח מתמיד, ולקיים מגע ודו שיח בדואר אלקטרוני עם תושבים מעברו השני של הגבול (ולפני כמה חודשים אף השיגו במאמץ אדיר אישור לכמה מהעזתים לחצות את הגבול ולהשתתף בכנס ולהביא לשכניהם הישראלים מסר של שלום מן העיר עזה  והרצועה שסביבה).

תחת רעש האזעקות והטילים הנופלים יזמו אנשי "הקול האחר" הפגנה שנועדה להתקיים אתמול בצומת יד מרדכי. וכך נאמר בכרוז ההזמנה שפרסמו:

ושוב אנחנו באותו סיוט: תגובה צבאית שלנו על תגובת רקטות שלהם על תגובה צבאית שלנו על תגובת רקטות שלהם, ומי משלם את המחיר? אנו, האזרחים משני צדי הגבול.

ביום שישי, 25.3.2011, בשעה 14:30 נצא למשמרת מחאה בצומת יד מרדכי עם המסר:

להפסיק את הירי! להתחיל לדבר! חיים להם = חיים לנו

אנו תושבי האזור, רואים קשר הדוק בין סבלם של שכנינו בעקבות המצור המתמשך וההתקפות הצבאיות, לבין סבלנו שלנו. אנו קוראים לממשלת ישראל לעצור את ההתדרדרות לקראת עוד מעגל אלימות חסר תוחלת, לחדול משפיכות הדמים ההדדית, ולהציע לתושבי האזור אופציה אחרת: הידברות, משא ומתן, וחתירה להסכם הבנות ארוך טווח, שיאפשר חיים של שקט וכבוד לנו ולשכנינו.

האופציה הכוחנית הביאה אותנו למבוי סתום!
הגיע הזמן ליוזמה מדינית!!!

קבוצת "קול אחר" משדרות ועוטף עזה.

ההפגנה לא התקיימה במועד שנקבע. המשטרה הודיעה למארגנים שעקב המצב הביטחוני וההתרעות, היא לא תוכל לאבטח את האירוע. מסוכן מדי להפגין כאן עכשיו למען השלום, ואנו לא  נאפשר זאת – הזהירו מפקדי המשטרה.

ואולי לטווח הארוך מסוכן עוד יותר להשתיק את הקול הזה?

הסלמה בעזה-4: ואולי בכל זאת?

הסלמה בעזה-4
ואולי בכל זאת?
זה עתה פורסם באתרי החדשות ברשת כי לאחר סוף שבוע בו נורו שלוש רקטות קסאם לעבר ישראל, נועדו נציגי הפלגים הפלסטינים ברצועת עזה והודיעו על נכונותם להפסקת אש. דובר חמאס מסר לסוכנות רויטרס: "החמושים יהיו מחוייבים להפסקת אש, כל עוד הכיבוש מחוייב להפסקת אש דה-פקטו".

נראה מה יהיה מחר.

יום שבת, 19 במרץ 2011

על תצלומים וסיפורים


 על תצלומים וסיפורים


היום לפני שבוע הייתי באוסלו בירת נורבגיה, בוועידה שכינסו הקוויקרים הנורבגים ועוד אנשים שהמתרחש באזור שלנו חשוב להם. חמישה פעילי שלום ישראלים הגיעו לאולם בו התכנסו פעילים נורבגים (וכמה מארצות סקנדינביה האחרות) לדיון רציני ונוקב בשאלות המפתח: האם עוד ניתן לסיים את הכיבוש ולהגיע לפתרון של שלום בין שתי מדינות, ישראל ופלסטין, או שהעובדות בשטח שהקימו ממשלות ישראל כבר יצרו מחסום בלתי עביר לאופציה הזאת? ומה משמעותה של "מדינה יהודית ודמוקרטית", האם זאת יכולה להיות מדינה דמוקרטית אמיתית אשר מבטיחה שוויון זכויות מלא גם לאזרחים שאינם יהודים?

בתוך כדי ישיבת הבוקר החלו התלחשויות בקהל, ידיעות על דבר נורא שהתרחש בשטח ופורסם בעיתוני הבוקר של נורבגיה ושוודיה. "זוועה, יש ידיעות על ילדים קטנים שנרצחו בסכין" אמר האיש שישב לידי, איש דת בגיל העמידה אשר הגיע לוועידה מן הצפון הרחוק של נורבגיה. לפתע נקטע סדר היום שנקבע מראש, ונציגת  מארגני הכנס עלתה להקריא הודעה של גינוי חד משמעי לרצח והבעת צער וכאב.

לאחר שחזרתי לארץ קראתי על הויכוח שהתנהל באותן השעות ממש בין קובעי המדיניות בישראל. "לפרסם או לא לפרסם? לשמור על כבוד המת ולהצניע את התמונות או להפיץ לכל העולם בתקווה שהציבור במערב לא יוכל להתעלם הפעם מאכזריותם של המחבלים הפלסטינים?" נאמר במאמר שפורסם מעל דפי "ידיעות אחרונות".

כידוע, בסופו של דבר הוחלט לפרסם ולהפיץ בעולם את תמונות הזוועה של גופות הילדים בתוך שלוליות הדם, אם כי שגרירויות ונציגויות ישראל הונחו שלא להפיץ אותן רשמית אלא רק לסייע בהפצה על ידי גורמים בלתי רשמיים. והתוצאה הייתה מאכזבת – הסתבר שגם הנשק הסודי הזה לא הספיק כדי להתניע את העגלה המקרטעת של ההסברה הישראלית בעולם.

בזה אחר זה סיפרו כתבי ידיעות אחרונות ברומא, לונדון, פריז, ברצלונה  וקופנהגן על אכזבתם מן העמיתים האירופיים. התברר כי גם לאחר שהוצגו בפניהם התמונות המחרידות, התעקשו אמצעי התקשורת האירופיים לציין בדיווחיהם כי איתמר הינה התנחלות בלתי חוקית שהוקמה בשטח כבוש.

הכתב ברומא אף ציטט ברוגז רב עיתונאית איטלקיה "הנחשבת כהגונה" אשר העזה להשוות בין הילדים הישראלים שנהרגו בדקירות סכין באיתמר לבין הילדים הפלסטינים שנהרגו בהפצצות מטוסים בעזה. היא אמרה "עבורי זאת אותה הזוועה" ולגמרי לא הייתה מוכנה להקשיב לטענה כי הילדים העזתים נהרגו "תוך כדי פעולה ישראלית מוצדקת של הגנה עצמית". בקיצור, סיכם העיתון, "כאשר אלה הדעות הרווחות בתקשורת ובציבור האירופי, תמים לחשוב שסדרה של תמונות, מזעזעות ככל שיהיו, יביאו לשינוי בדעת הקהל".

בגליון אתמול של "מקור ראשון" נתן אתמול אורי אליצור הסבר מפוכח לחבריו בימין הקיצוני: הבעיה היא לא מקרה ספציפי של רצח, הבעיה היא "הסיפור". כל עוד מקובל בעולם המערבי "הסיפור" כי מדינת ישראל היא הכובשת והפלסטינים הם הנכבשים, כי המתנחלים השתלטו באופן בלתי חוקי על אדמות בשטח פלסטיני כבוש, גם רצח מזעזע ומתועד בתמונות נוטפות דם לא ישכנע את העולם כי צודקים המתנחלים וצודק מפעלם וצודקת הממשלה הבונה להם עוד מאות יחידות דיור חדשות.

בהמשך, הציג אלימור פרוייקט שאפתני למדי: "המשימה של ההסברה הישראלית הרבה יותר קשה  מאשר לגרום זעזוע ליום אחד בתוך הסיפור הקיים. היא צריכה לשנות את הסיפור מיסודו". אליצור מסביר מה "הסיפור" שמדינת ישראל צריכה להחדיר בעולם: "אנחנו מיעוט יהודי קטן וחרוץ בין מאות מיליוני ערבים, נציגי העם היהודי השב למולדתו לאחר 2000 שנה, ואנו מותקפים באכזריות על ידי הערבים המרושעים".

את החדרת "הסיפור" הזה לדעת הקהל העולמית הגדיר אליצור כ"מלאכה לשנים רבות, משימה כמעט בלתי אפשרית". לעניות דעתי אפשר להוריד את המלה "כמעט". אכן, יש "סיפור" שמדינת ישראל עדיין יכולה להחדיר לדעת הקהל העולמית: הסיפור על מדינת ישראל שוחרת שלום, המוכנה ברצינות – במעשים ולא במלים - להפסיק את הכיבוש וההתנחלויות ולהגיע לשלום אמיתי עם הפלסטינים ועם העולם הערבי והמוסלמי. על "הסיפור" הזה יהיו הרבה קופצים בכל רחבי העולם, אם תחליט ממשלת ישראל לאמץ אותו – קודם כל כלפי עצמה. אבל גם לכך הזמן אינו בלתי מוגבל.

יום רביעי, 9 במרץ 2011

יש כזה דבר?

יש כזה דבר?

אתמול שוב באה משטרת ישראל להרוס את הכפר אל עראקיב, למחוק אותו מעל פני האדמה, בפעם העשרים ואחת במשך פחות משנה. שוב נהרסו הבקתות והאוהלים הדלים של תושבי אל-עראקיב וכל שריד וזכר הועמסו למשאיות ונלקחו משם, שוב נותרה חלקת אדמה ריקה וחרוכה אליה הגיעו דחפורי הקרן הקיימת לישראל לבצע עבודות הכנה לקראת "נטיעת יער". ושוב, אחרי שהשוטרים והדחפורים עזבו את השטח, חזרו הבדואים העקשנים להחיות שוב את הכפר  אל-עראקיב ולהקים בפעם העשרים ושתיים אוהלים חדשים ובקתות חדשות ולהיערך שוב לשגרת יום של חיים בלי חשמל ובלי מים ובלי ביוב – עד לגירוש הבא וההרס הבא והחזרה הבאה.

הבוקר התראיין ברדיו שר התפוצות וההסברה יולי אדלשטיין. השר אדלשטיין נמצא כרגע בארצות הברית, לשם יצאו יחד עמו חבורת ישראלים צעירים ונמרצים שנבחרו בקפידה כדי להתרוצץ ברחבי האוניברסיטאות האמריקאיות ולצאת חוצץ נגד האירוע הנקרא "שבוע האפרטהייד הישראלי" אשר צובר שם תאוצה משנה לשנה. "איזו בורות יש כאן לגבי מדינת ישראל האמיתית, איה שקרים והשמצות מפיצים עלינו" נאנח השר בשידור חי. "איך יתכן שסטודנטים אמריקאים אפילו לא ידעו ולא שמעו שיש כזה דבר ישראלי ערבי? רק במסע שלנו השבוע הם שמעו את ה בפעם הראשונה!"

בעצם, הסטודנטים האמריקאים האלה לא לגמרי לבד. האם השוטרים אשר כל שבוע מחדש הורסים ומחריבים את אל-עראקיב ומוחקים אותה מעל פני האדמה שמעו פעם שיש כזה דבר ישראלים ערבים? האם משיהו סיפר להם על ישראלים ערבים, שהם אזרחים שווי זכויות לכל דבר במדינה שעד לאחרונה החשיבה עצמה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? ונהגי הדחפורים שמעו שיש כזה דבר? והמפקדים והמנהלים ששלחו לשטח את השוטרים ונהגי הדחפורים? והבכירים שבראש משטרת ישראל ובראש הקרן הקיימת ובראש מנהל מקרקעי ישראל, והשרים שקבעו לבכירים את המדיניות לטווח ארוך, וראש הממשלה שמעל השרים? מי שמע? מי מכיר? מי יודע?

אדוני שר ההסברה והתפוצות, איפה אתה?  אולי תעשה קצת הסברה בקרב חבריך לממשלה ותסביר להם על האזרחים  שווי הזכויות שנמצאים כאן במדינתנו?
                                                                    

שירת הדחפורים

פיט סיגר בן 92, וטרם נס ליחו. עדיין זמר המחאה המפורסם בכל העולם פעיל וכותב וגם שר ומעורב בפעילויות ומאבקים, כמעט כמו אז בימים הגדולים של המאבק לזכויות השחורים ונגד מלחמת וייטנאם.

בשנה שעברה ביקש מכון ערבה מפיט סיגר לתת חסותו לעצרת וירטואלית שעמד המכון לערוך בכותרת "עם כדור הארץ וזה עם זה – למען מזרח תיכון טוב יותר". מכון ערבה, כך סיפרו לו המארגנים, הוא פרויקט אקדמאי הממוקם בנגב הישראלי ומטרתו "להתמודד עם האתגרים הסביבתיים האזוריים ידי שילוב ישראלים, פלסטינים, ירדנים ומנהיגי עתיד אחרים כדי ללמוד את הסביבה תוך בניית מערכות יחסים שיתופיות חוצות גבולות ".

היו מי שפנו אל סיגר בבקשה להחרים את האירוע של מכון ערבה, אך הוא סרב לבקשתם ואף הפעיל את יוקרתו הבינלאומית הבלתי מבוטלת להשפיע על אמנים אחרים שיצטרפו.

זה היה בשנה שעברה. אבל לאחרונה ביקר את פיט סיגר בביתו הפעיל הישראלי ג'ף הלפר, אשר מסר לו כי חלק גדול מן המימון ל"מכון ערבה" מגיע מן הקרן הקיימת לישראל והציג בפניו תמונות ותיעוד על הדרך היצירתית בה מחנכים נהגי הדחפורים של הקרן הקיימת את תושבי אל-עראקיב "להתמודד עם האתגרים הסביבתיים" ו"לבנות מערכות יחסים שיתופיות חוצות גבולות".

"השתתפתי בעצרת ההיא מכיוון שבמשך שנים רבות אני דוגל בהשקפה שצריך לדבר גם אנשים שאינך מסכים איתם, אבל בסופו של דבר יצא כאילו אני תומך בקרן הקיימת" אמר סיגר. "כאשר פנו אלי מכון ערבה לא ידעתי עד כמה עמוקה התמיכה שמעניקה הקרן הקיימת למכון הזה."

לאחר הפרשה הזאת, יש להניח כי את שיריו של פיט סיגר כבר לא נשמע אצלנו בזמן הקרוב. נצטרך להסתפק בהופעות חוזרות של שירת הדחפורים העושים במלאכה.



בשבת הקרובה – נוטעים עצי זית באל-עראקיב

בעוד אני יושב לכתוב את הבלוג הזה, הגיעה לתיבת המייל שלי הודעה בזו הלשון:

הקרן הקיימת עוקרת אנשים – בואו לנטוע באל-עראקיב ולחזק את תושביה! השבוע הרסו כוחות מינהל מקרקעי ישראל את הכפר אל-עראקיב בפעם העשרים ואחת. בינתיים משלימים הדחפורים  של הקק"ל את יישור השטח ומחיקת הכפר,  ומכינים אותו לנטיעת עצים-כובשים, ייעור מלאכותי שנועד לנשל את תושבי אל-עראקיב הבדואים מאדמתם. אלפי עצי פרי שטיפחו תושבי המקום נעקרו במהלך הריסת הכפר. בשבת ניטע שוב חלק מהם,  כאות וסימן לחזרת תושבי אל-עראקיב לאדמתם.

ביום שבת הקרוב, 12 במרס 2011, נבוא לאל-עראקיב לפעולת סולידריות ועצרת מחאה וניטע עצי זית בכפר. במקום שבו מנסות רשויות המדינה, המינהל וקק"ל להרוס חיים – נמשיך אנחנו לבנות אותם. לפני שהם יגיעו עם עצי הסרק הכובשים – נבוא  אנחנו וניטע חגורת עצי זית סביב אדמות הכפר. שימרו את היום, ובואו איתנו!
אנו זקוקים לתרומותיכם כדי לממן את רכישת שתילי הזית.  לכל שתיל נצרף ברכה לשגשוג קהילת הכפר אל-עראקיב. תרומות, בכפולות מחירו של שתיל עץ זית, 25 ₪, ניתן לשלוח
בהמחאה לפקודת "מטה הקואליציה", ת"ד1335, כפר-סבא, 44113

הסעות מתל אביב: 10 בבוקר ברכבת מרכז (ארלוזורוב), ליד חניון סיקסט.
לפרטים נוספים והרשמה: יעקב: 050-5733276, 09-7670801 manor12@zahav.net.il או מיכל: 052-6886867, tarabut@gmail.com.
ירושלים: דולב 054-8184467 dolevrahat@gmail.com