חד גדיעזה
בשעה זאת מדווחים אמצעי התקשורת על הפסקת אש שבירה שכנראה מתחילה להיכנס לתוקף ונקווה שאכן תחזיק מעמד. את המאמר שכתב בטרם ההסלמה הנוכחית תושב המתגורר שם בשדרות, ליד גבול עזה, כדאי מאד לקרוא גם עכשיו. בראש ובראשונה כהתראה לקראת ההסלמה הבאה שעלולה לבוא עלינו די בקרוב - אם לא נדאג למנוע אותה.
שדרות, יום רביעי, 6 באפריל 2011
ריח מלחמת עזה השנייה – "עופרת יצוקה 2" - כבר באוויר..
ישראל קוראת לרגיעה אך ממשיכה ליזום חיסולים ותגובות לא מידתיות בעזה..
החמאס קורא לרגיעה, אך ממשיך לשגר ולאפשר שיגור טילים אל עבר יישובים בישראל.
ברחובות עזה נערכים לכוננות ספיגה כבר כמה חודשים. שומרים קצת אוכל בצד ומתכננים היכן להסתתר, למרות שלמרבית האוכלוסייה אין כסף כדי לאגור מוצרים ואין כיצד להתגונן..
בשדרות עומדים לסיים את בניית החדרים המוגנים. אנו העיר הממוגנת בעולם!!. בבאר שבע ובאשקלון מציבים את כיפת ברזל. באשדוד גם רוצים, וגם ביבנה, ובראשון לציון גם...
עזה שוב בכותרות, עוד משט בדרך, נעצר מהנדס טילים של החמאס ומעל לכל, מאמרו של גולדסטון, המאפשר לישראל לספר לעצמה שוב, שיש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם. איזה טיימינג נפלא!
זהו, הכל מוכן! למה מחכים? צווי 8 בדרך? כבר למעלה משנתיים בלי שום עניין משמעותי. באמת כבר חלפו שנתיים? מתי כבר יוצאים?
אבל רגע! עיצרו!
זיכרו את קולות המלחמה, צרורות המסוקים, הפצצות המטוסים, הפגזות הטנקים והתותחים. זיכרו את זמזום המזל"טים, האזעקות והנפילות: "זה אצלנו או אצלם? הא אצלם, איזה מזל". זיכרו את האימה, הבלבול וחוסר האונים. את האמהות, את האבות, את הילדים, את הדם, את ההרוגים, את הפצועים, את המשפחות שנותרו ללא קורת גג, את זעקת האב שאיבד את בנותיו וזעקת הילדים שאיבדו את הוריהם, את הפגיעה הבלתי מכוונת, את הפגיעה המכוונת.
זיכרו את התירוצים וההסברים המנומקים. זיכרו את ההתנצלות המגומגמת והצידוק המוסרי. "המטרה היתה להחזיר את כושר ההרתעה, לא למגר את התופעה".
זיכרו את היום שאחרי. כשכולם אוספים את השברים. מה השתנה? עכשיו טוב? עכשיו מה? למה יצאנו? מי אחראי למחדל? מאום לא השתנה. אבל הראנו להם, לא?
חובתנו לערער על הכרוניקה הכביכול ידועה מראש של המשך מעגל הדמים. חובה שמנהיגנו יחשבו מחדש באופן אמיץ על פתרון אחר לחד גדיא האינסופי בו אנו חיים.
חייבים לדבר עם האוייב שם מעבר לגדר. כן עם האוייב! לא דרך קנה התותח והסיכול הממוקד. הדמגוגיה של "זו השפה היחידה שהם מבינים" אינה עובדת יותר. היא מובילה אותנו שוב ושוב לחוסר מוצא. לרגיעה זמנית ויחסית מאוד שמכינה את הסבב הבא שמכין שוב את הרגיעה הזמנית...
חייבים לדבר באופן אמיץ על רגיעה ארוכת טווח ולאחר מכן לדבר על פתרון אמיתי וקבוע אשר יתן חיים של כבוד ותקווה לכל תושבי האזור.
אך ראשית כל חייבים לעצור את המלחמה הבאה.
אריק ילין, תושב שדרות, יו"ר 'קול אחר'
http://www.othervoice.org/welcome.htm
