יום שישי, 30 במרץ 2012

הסכנה האמיתית

הסכנה האמיתית


תהיה מלחמה עם איראן או לא תהיה? נתניהו מתכוון ברצינות או לא מתכוון? האם אובמה יאשר או לא יאשר, יאפשר או לא יאפשר? מה שמע שר החוץ הגרמני מפי שר הביטחון הישראלי, ולמה זה גרם לו להיות יותר מודאג? האם בונה מדינת ישראל בסיסי אוויר באזרבייז'ן לקראת תקיפה באיראן? ומי הדליף את הסיפור הזה לתקשורת הבינלאומית? והאם אלף מפגינים שצעדו ברחובות תל אביב  וקראו "סכנה, סכנה, ממשלה של מלחמה" נפלו קרבן לספין של ראש הממשלה, או שהמלחמה באמת עומדת בפתח? ולאיזה גבהים עוד יגיע מחיר הדלק?

אתמול הכריז צבא ההגנה לישראל על כוננות, וגם משטרת ישראל. כל החופשות בוטלו, והכוחות נערכו בגבולות ובחזיתות בצפון ובדרום ובמרכז, והרמטכ"ל סייר ונפגש עם אלופי הפיקוד ומפקדי חטיבות ואוגדות וסקר את התכניות המבצעיות והתרחישים החמורים, ואמצעי התקשורת דיווחו בכותרות ראשיות על מצב חירום והכנות לעימות רחב ידיים.

מה זה? מה קורה כאן?המלחמה עם איראן החלה? לא, עדיין לא. נשק גרעיני? בהחלט לא. מתקפת טילים? גם זה לא. כוחות הצבא של מדינת ישראל נערכו בכוננות עליונה אל מול צעדה של פלסטינים (ושל תומכי הפלסטינים מכל העולם). חלק גדול מן האויבים האלה אינם חמושים כלל, כמה מהם חמושים בנשק מתקופת האבן (פשוטו כמשמעו). כל עוצמת צה"ל האדיר, אל מול המצעד הפלסטיני הבלתי חמוש ביום האדמה.

מגוחך? טיפשי? חסר פרופורציה? לגמרי לא. כי אל מול הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, שהוא אחד החזקים בעולם, עומד כוח שכל עוצמת הצבא הזה אינה מסוגלת להביס. אל מול הטנקים והתותחים וספינות הטילים ומטוסי הקרב ופצצות הגרעין עומד הנער עם האבן במחסום והעציר השובת רעב בתאו עד לסף המוות. עומד מול הצבא הזה עם החי כבר כמה דורות בתנאים של כיבוש ודיכוי וגלות והשפלה, ואשר לא ויתר ולא יוותר על החלום להיות עם חופשי בארצו. דויד הנער הפלסטיני הוא העומד היום מול גלית המשורין מכף רגל ועד ראש.

רבים רבים ממנהיגי התנועה הציונית ומדינת ישראל לדורותיהם רצו וחלמו להיפטר מן הנוכחות המעיקה הזאת, העם האחר החי כאן, העם שגם אבותיו חיו בארץ אבותיו של העם היהודי (ואולי אלה היו פשוט אותם האבות...). פעם ועוד פעם ניסו למחוק ולהעלים ולשנות את סדר היום ולדבר על דברים אחרים ונושאים אחרים – על כל נושא ועל כל דבר, ורק לא לחזור שוב אל הפלסטינים הנודניקים האלה והדרישה המרגיזה שלהם לקבל זכויות בארץ הזאת. אף אחד מהם לא הצליח.

גם נתניהו לא יצליח לטאטא את הבעיה הפלסטינית מתחת לשטיח.

יום שבת, 24 במרץ 2012

הודיני הפלסטיני

הודיני הפלסטיני 


מה זה צריך להיות? ועדת חקירה של האו"ם לבדוק את ההתנחלויות בגדה המערבית?

מה, עוד פעם מטרידים אותנו עם התנחלויות והכיבוש? הם לא יודעים שם באו"ם שכבר מזמן הורדנו את הנושא הזה מסדר היום?

המחאה החברתית הסיחה את הדעת מן הכיבוש. 

המלחמה נגד איראן, תהיה או לא תהיה, הסיחה את הדעת מן המחאה החברתית.

סבב הירי בגבול עזה הסיח את הדעת מן המלחמה נגד איראן. 

המלחמה נגד איראן חזרה ושוב הסיחה את הדעת מסבב הירי בעזה.

מסע ההרג בטולוז הסיח את הדעת מהמלחמה נגד איראן ומסבב הירי בעזה ומהמחאה החברתית.

ועכשיו, אחרי כל זה, שוב חוזרים להתעסק עם הכיבוש וההתנחלויות? מטרידים את שרי ממשלת ישראל, וגם את ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, מכריחים אותם  להתפנות מדברים חשובים באמת ולהיכנס שוב לויכוח על הנושא הנדוש והחבוט הזה! אי אפשר למצוא משהו חדש ומקורי?

ובכלל, הרי רק לפני שבוע כתב הפרשן הוותיק והמנוסה בן כספית דברים ברורים ומוצקים בטורו השבועי בעיתון מעריב: " לנתניהו מגיע הקרדיט על מה שעשה בשנתיים האחרונות, כשהצליח להרוג את הנושא הפלסטיני ולהפוך את סוגית איראן למובילה בסדר היום העולמי. מדובר בהישג חשוב, משמעותי, אסטרטגי".

האם יתכן שדברים כל כך ברורים ונחרצים יופרכו תוך שבוע אחד בלבד? האומנם הפרשן בן כספית וכל חבריו הפרשנים יודעי דבר טעו כולם? נתניהו ביצע וידוא הריגה לנושא הפלסטיני, והנה הנושא העקשן הזה פותח את מכסה הארון וקם מן הקבר לנגד עינינו? מה זה, הודיני? באמת, האם מישהו יכול להסביר מה קורה כאן?

 

ההיסטוריה של מיגרון או: מה עוד יש כאן לחקור?


בשנת 2002 התלוננו מתנחלים באזור שממזרח לרמאללה כי אין להם קליטה טובה בטלפונים הסלולריים. חברת הטלפונים הבינה למצוקתם ונענתה לבקשתם והקימה עבורם אנטנה על גבעה השולטת על כביש 60, שהינו הכביש הראשי שמחבר את צפון הגדה המערבית עם דרומה.

האנטנה הוקמה על שטח בבעלותם של תושבים פלסטינים מהכפרים הסמוכים בורקה ודיר דבוואן. בניגוד למקומות רבים אחרים בגדה המערבית, השלטונות הישראליים אינם חולקים על היות השטח בבעלות פרטית פלסטינית – אך חברת הטלפונים לא טרחה לבקש את אישור  בעלי הקרקע להקים את האנטנה. ואחר כך הובא למקום קרוואן ובו שומר שישמור על האנטנה – מתנחל צעיר מהתנחלות סמוכה. אחר כך עוד קרוואן ובו עוד שומר. אחר כך חשו השומרים בדידות שם על הגבעה והביאו את נשיהם וילדיהם לגור עמם ולהשתתף במלאכת השמירה. ואחר כך באו למקום עוד שומרים - 45  במספר, שכולם קיבלו קראוונים לגור בהם וכולם שיתפו במלאכת השמירה את נשותיהם וילדיהם. וכדי להציב את כל הקראוונים האלה למען כל השומרים האלה דאג משרד השיכון של מדינת ישראל לחרוש ולישר את השטח ולסלול מספר  כבישי גישה ולחבר את כל הקראוונים למערכות החשמל והמים לטובת כל השומרים ומשפחותיהם.

אחר כך הקימו כל השומרים האלה גדר היקפית שכללה בתוכה שטח נרחב מכל צידיה של האנטנה, כדי שיוכלו לשמור עליה טוב יותר. השטח המגודר היה כולו בבעלות פרטית של תושבים פלסטינים, הרשומה במרשם הקרקעות ומוכרת רשמית על ידי מדינת ישראל. כאשר באו בעלי הקרקעות ובידם תעודות הבעלות וניסו להיכנס לאדמה שבבעלותם המוכרת, הזהירו אותם שומרי האנטנה (והחיילים שהוצבו במקום כדי לשמור על שומרי האנטנה) כי מי שיכנס לשטח הצבאי הסגור שסביב האנטנה צפוי להיעצר במקרה הטוב ולהיירות במקרה הפחות טוב.

לאחר כשנה נמאס לשומרי האנטנה להמשיך לקרוא לעצמם שומרי האנטנה, והם הודיעו כי הקימו מאחז ושמו מיגרון. השם מיגרון לקוח מן התנ"ך, זה היה מקום בו ניהל המלך שאול קרב גבורה לפני קצת יותר משלושת אלפים שנה, והיסטוריונים סבורים שזה היה באיזה מקום בסביבה הכללית של הגבעה עם האנטנה. ולאחר שהוענק השם כבר לא דיברו יותר על האנטנה ועל שמירת האנטנה. מעתה והלאה, כך הודיעו יושבי שישים הקראוונים, מוטלת עליהם משימת שמירה חשובה ונשגבת הרבה יותר: המשימה להחזיק ולקיים מסורת יהודית עתיקה בת שלושת אלפים שנה ולהיות יורשים ראויים למלך שאול.

בשנת 2003 התחייב ראש הממשלה דאז אריאל שרון בפני הנשיא האמריקאי ג'ורג' וו. בוש לפרק את המאחזים ההתנחלותיים שהוקמו לאחר שנת 2001. מיגרון בהחלט היה ברשימה, יחד עם עדו כמה עשרות מאחזים אחרים בכל רחבי השטחים. אבל כבר היה ראש ממשלה ישראלי קודם שאמר "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים את ההבטחה". והנשיא בוש לא ממש לחץ, ומאחז מיגרון נותר על תילו וגם המשיך להתרחב,ובכפר הסמוך נותרו התושבים עם תעודות הבעלות ביד.

ובשנת 2006 עתרו בעלי הקרקע ביחד עם תנועת שלום עכשיו לבית המשפט העליון של מדינת ישראל. וטחנות הצדק טחנו לאט והשופטים לא מיהרו כלל וכלל לקבל החלטה. נציגי המדינה ציינו בפני השופטים כי אין מחלוקת שהקרוואנים הוצבו שלא כחוק, על קרקע שאינה שייכת לאלה המתגוררים בהם ומבלי לבקש או לקבל את רשותם של בעלי הקרקע החוקיים. אשר על כן הוציאה המדינה צווי הריסה למבנים הבלתי חוקיים הללו.

לאחר כשנה הודיעה המדינה כי צווי ההריסה טרם הוצאו לפועל, שכן לשלטון הצבאי יש בעיות של כוח אדם והוא החליט להעניק  עדיפות למקומות אחרים. וגם לאחר שנה נוספת הסבירו נציגי המדינה תברר כי בעיות כוח האדם של רשויות הצבא טרם נפתרו. בינתיים פנתה המדינה אל תושבי מיגרון והציעה לבנות עבורם בתים יפים בהתנחלות אחרת אם אך יסכימו לעבור לשם – ואולם הם סרבו בתוקף וציינו כי לא ינטשו את מורשתו של המלך שאול ואת המקום בו נלחם המלך וניצח את אויביו העתיקים לפני 3000 שנה.

ובשנת 2011 פקעה סבלנותם של שופטי בג"צ והם קבעו בספק דין סופי כי על המדינה לפנות את מאחז מיגרון לא יאוחר מתאריך ה-30 במרס 2012. ומתנחלי מיגרון הקימו קול צעקה וזעקה גדולה ומרה, וצעקו כי המדינה עומדת להחריב קהילה ומקום ישוב יפה ומשגשג, וכי ילדיהם יעקרו מבית ילדותם, וכי העם היהודי יאבד את אחיזתו באדמתו של המלך שאול אבי האומה. וגם טענו המתנחלים כי הפלסטינים תושבי בורקה ודיר דבוואן אינם באמת בעלי הקרקע ומסמכי הבעלות שברשותם אינם תקפים ובכלל מדובר בקרקע שהוענקה בשנות השישים על ידי חוסיין מלך ירדן למי שחפץ ביקרם.

ותלו המתנחלים סביב האנטנה המפורסמת שלטים ובהם נאמר "במיגרון תתחיל המלחמה" וגייסו לעזרתם רבים מחברי הכנסת התומכים בממשלת נתניהו וגם כמה וכמה משריו אשר איימו בכל הרצינות לערער את יציבות הממשלה אם חס וחלילה ייהרס המאחז.

בינתיים, מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את השר בנימין בגין לתווך בין הממשלה והמתנחלים, והוא בא והציע להם "פשרה". על פי הפשרה, תוקם עבורם התנחלות חדשה לגמרי במרחק שני קילומטר בדיוק, והקמתה תארך עד נובמבר 2015, ועד אז יוכלו להישאר במקומם הנוכחי, וכאשר יעברו לבתיהם החדשים לא תחזור האדמה לידי הבעלים הפלסטינים אלא הצבא יחזיק בה, והמבנים יישארו במקומם ויעשה בהם שימוש אזרחי כלשהו (אולי ישכנו בהם דור חדש של שומרים לאנטנה...)

ומתנחלי מיגרון הודיעו תחילה כי הם דוחים את הפשרה המשפילה הזאת על הסף, ובשום אופן לא יסכימו לעזוב את בתיהם שעל אדמתו של המלך שאול. אבל כאשר התקרב תאריך היעד הם הודיעו כי בלב דואב וכדי למנוע התנגשות אלימה הסכימו לפשרה הכואבת. ואתמול, יום חמישי ה-22 במרס, הגיעו נציגי המדינה והמתנחלים אל אולם בית המשפט העליון וביקשו מן השופטים לקבל ולאשר את הפשרה הזאת, למען השלום וקירוב הלבבות.

ורצה המקרה ובאותו יום בדיוק החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם בג'נבה למנות ועדת חקירה מיוחדת שתחקור ותבדוק את תהליך בנית ההתנחלויות בידי מדינת ישראל ואת השפעתו על חייהם של הפלסטינים בשטחים הכבושים.

האם אין זה בזבוז של זמן ומשאבים?כל מה שצריכים אנשי האו"ם לעשות הוא להכנס לאינטרנט ולקרוא את סיפורו  של בג"צ מגרון, הפתוח בפרטי פרטיו לעיון הציבור. כל הסיפור כולו כבר מופיע שם.

* ראו הערה בסוף

מאיפה הדה-לגיטימציה הזאת ?


לאחרונה קיבלתי מסר מחבר הכנסת ניצן הורביץ ממרץ שתיאר את חוויותיו במהלך ביקור בברלין:

"(...) בכל מקום בברלין פגשתי ישראלים. המון ישראלים גרים שם עכשיו. באתי לשם להשתתף בכנס חשוב ונדיר על המצב במזרח התיכון ועל יחסי ישראל-גרמניה. למה נדיר? כי בשנים האחרונות נמנעים באירופה יותר ויותר ממפגשים וכנסים פומביים בענייני ישראל, בגלל התגובות הקשות שאירועים כאלה מעוררים. הפגנות, חרמות, ביקורת, לחצים, ביטולים... מעמד ישראל, התדמית, היחס  - כל אלה בשפל קשה. יותר ויותר פעמים, רק כדי להימנע ממצבים מביכים, המארגנים פשוט פוסלים מראש רעיונות לפעילות כלשהי בענייני ישראל. "למה אנחנו צריכים את הצרה הזאת?", התוודה באוזניי גורם גרמני בכיר. וכשאירועים כאלה כבר מתקיימים, הביקורת נוראית. מטיחים אותה בפנינו עם מילים כמו "אפרטהייד", "חקיקה אנטי-דמוקרטית", "גזענות". ולמרות שאנחנו בעצמנו אומרים את הדברים האלה בארץ, ואפילו בצורה חריפה יותר, הרי בחו"ל לא קל לשמוע את זה, בוודאי לא מגרמנים.

וזה מה שנורא, שהביקורת הזו ברובה מוצדקת. סיפר לי ידיד במהלך הכנס על הפעילות של הארגון שלו נגד אטימת בארות מים של פלסטינים בגדה. התקשורת האירופית מלאה בדיווחים כאלה. לא הופתעתי. בחודשים האחרונים כמעט כל חבר פרלמנט אירופי שנפגשתי אתו בכנסת, שאל אותי מדוע צה"ל אוטם את הבארות הללו. סיפור קשה מנשוא. מול הממטרות המשפריצות בהתנחלות הנהנית ממים ללא הגבלה, מתייבש כפר פלסטיני שבכלל לא מחובר לרשת המים (כמו עשירית האוכלוסייה בגדה), ופעם אחר פעם אוטמים את הבאר שלו. אין דרך "להסביר" בעולם סיפור כזה. חבל על הזמן שלכם, אמרתי לקבוצת דיפלומטים ישראלים לא מזמן. צריך להגיד את האמת, כאן ובכל מקום: זה עוול, גזל, נישול. 

המארגנים של הכנס, אנשי קרן "היינריך בל" של מפלגת הירוקים, דווקא ניסו לנווט את הדיונים בצורה הוגנת ולמנוע עליהום כללי על המדיניות הישראלית: להדגיש את הידידות בין גרמניה לישראל, להציג את הפעילות של מחנה השלום, להכיר בקשיים הרבים והאמיתיים של הישראלים והפלסטינים. אבל פעם אחר פעם, התנפץ הרצון הטוב הזה אל מול עוולות ההתנחלויות והכיבוש."

עד כאן דבריו של ח"כ ניצן הורביץ. ועוד דיווח, מפי אדם שבלשון המעטה אינו נמנה על ידידי תנועת השלום בישראל – בן דרור ימיני, עיתונאי ובעל טור בעיתון מעריב,אשר תיאר את חוויותיו בסיבוב ארוך בארה"ב שכלל "עשרות הרצאות, פגישות, ראיונות לתקשורת, וגם, ואולי בעיקר, ניסיון להבין את הזירה המתפתחת של הפעילות האנטי-ישראלית, בקמפוסים בארה"ב".

"רוב הסטודנטים בקמפוסים, וגם רוב המרצים, רחוקים מכל קשר לענייני המזרח התיכון או הסכסוך הישראלי-ערבי. רוב הסטודנטים אדישים. זה לא אומר שיש מקום לאדישות. משום שהדור הבא של צעירים שייכנסו לפעילות, יהודים ולא יהודים, יהיו ביקורתיים במקרה הטוב, ועוינים מאוד במקרה הגרוע.

(...) יש נושאים בהם אנו יכולים לענות ולהפריך את ההאשמות. על עניין אחד, צריך להודות, אין שום תשובה. הרחבת ההתנחלויות. זה לא שהמחנה האנטי-ישראלי איננו מבין את ישראל. אלה ידידי ישראל, והם עדיין הרוב, שמתקשים עם העניין הזה. אם ישראל חפצה בשלום, אין שום הסבר להרחבת ההתנחלויות. עדיין לא פגשתי בקהל אמריקני, סטודנטים או לא סטודנטים, שמקבל בהבנה את הצד הזה של המדיניות הישראלית (למעט קבוצות שוליות מאוד). ישראל צריכה להחליט אם היא בעד הסדר של שתי מדינות לשני עמים, או שהיא בעד מדינה אחת גדולה. אנחנו לא צריכים להפסיק את הרחבת ההתנחלויות לצורכי הסברה. אנחנו צריכים את זה מטעמים קיומיים."

עד כאן דבריו של בן דרור ימיני, כפי שפורסמו לפני שבוע בעיתון ובבלוג האישי שלו.

ראוי לציין כי ממשלת ישראל אינה אדישה לסכנת הדה-לגיטימציה הגוברת בעולם. יש לה שר מיוחד הממונה על ריכוז ההסברה הישראלית וניהול המאבק העולמי. שמו יולי אדלשטיין והוא כמובן חי בעצמו בהתנחלות בגדה המערבית ומאד גאה על כך.



* אחרית דבר, 26 במרס

ה"פשרה" שהוצגה בפני בית המשפט העליון היתה מעניקה למתנחלי מיגרון תקופה נוספת של שלוש וחצי שנות שהיה על אדמות אשר אין להם כל זכות חוקית עליהן. לאחר שלושה ימים של דיונים החליטו השופטים, בראשות הנשיא החדש אשר גרוניס, להשליך את הפשרה הזאת ישר לפח. במקום זאת, בית המשפט הבהיר כי המתנחלים חייב לצאת משם עד 1 אוגוסט השנה, וכי לא יהיו עיכובים נוספים.

זה היה המבחן האמיתי הראשון של גרוניס, אשר מונה כנשיא בית המשפט העליון מכוח מאמצים בלתי נלאים של אנשי הימין לאורך כל השנה האחרונה. פסק הדין בתיק מיגרון בוודאי גרם אכזבה מרה לאלה שהתאמצו כל כך להביא אותו לשם.

גרוניס ידוע כמי שאינו אוהב ביטול חוקים, מעשה אשר עלול להביא את הרשות השופטת לעימות ישיר עם הרשות המחוקקת.

עם זאת, לא צריך להיות חסיד מושבע של אקטיביזם שיפוטי, כדי להבחין כי פעולתם של מתנחלי מיגרון הייתה גניבה לאור היום של רכוש השייך למישהו אחר, וכי המדינה היתה בבירור שותפה לגניבה הזאת. כל מה שנדרש היה פשוט להיות שופט ישר.

יום שלישי, 20 במרץ 2012

"הם רוצחים כאן שחורים ויהודים וערבים"

 "הם רוצחים כאן שחורים ויהודים וערבים"

"הם רוצחים כאן שחורים ויהודים וערבים" נאמר בכרזה ענקית שנישאה בתהלוכת המחאה אתמול בלילה ברחובות פאריז. עשרים אלף אנשים היו שם – שחורים ויהודים וערבים, והכי רבים שהיו שהם לא כאלה ולא כאלה, פשוט אנשים ששמעו על מעשי רצח גזעניים שאירעו בארצם ויצאו לרחוב להביע זעם ומחאה.

זאת אינה הפעם הראשונה שדבר נורא כזה מתרחש, התקפת ירי על בית ספר – אבל בית הספר הזה נבחר מכיון שהוא בית ספר יהודי. הרב יונתן סנדלר נרצח, ושני ילדיו גבריאל ואריה, והילדה מרים מונסנגו. וההנחה היא  כי אותו רוצח רצח גם שלושה חיילים, אבל חנוף השחור מן הים הקריבי והצפון אפריקאים עימאד אבו זיאטן ומוחמד לגוד. כולם קרבנותין של אותו הרוצח.


אבל מי האשם האמיתי?

למרבית אזרחי צרפת – וגם למרבית הפוליטיקאים שם – כל זה די ברור. לראש ממשלת ישראל ושריו זה כנראה קצת פחות ברור. בתגובה ראשונה ומיידית, כשעוד לא היה ברור מי בדיוק אחראי, נתניהו כבר סימן את המטרה וכיוון אצבע מאשימה אל החמאס וגם אל האו"ם. ולמחרת היום התגלה האשם האמיתי, ליתר דיוק האשמה האמיתית: קתרין אשטון. 

כן, קתריו אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, זוכה היום למנה גדושה של חירופים וגידופים מפי כ-ו-ל-ם – ראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק ושר החוץ אביגדור ליברמן, (בטלפון מסין הרחוקה) וגם ראש "האופוזיציה" ציפי לבני. היום הזה, קתרין אשטון ארחה בבריסל קבוצה של ילדים פלסטינים שהגיעו לביקור מעזה, ודיברה על הערכתה לצעירים הערבים שהנהיגו את מהפיכות האביב הערבי, ועל הצעירים הפלסטינים שמחזיקים מעמד במצבים קשים, ועל הצעירים והילדים שנהרגו או נרצחו במקומות שונים בעולם – על  הילדים הבלגים שנהרגו בהתהפכות אוטובוס בשוויץ, והילדים היהודים שנרצחו בטולוז, והילדים הנורבגים שנרצחו בידי גזען באוסלו לפני שנה, והילדים הסורים קרבנות הקטל הבלתי פוסק בסוריה, והילדים הישראלים בשדרות ו...כן, גם הילדים הפלסטינים בעזה. באמת, כולם כולם מאוחדים בכעס וחרון וזעם בלתי מרוסן ובלתי נשלט כנגד ההשוואה הזוועתית הזאת ועל העלבון הנורא לצבא המוסרי ביותר בעולם והם דורשים בתוקף התנצלות, התנצלות, התנצלות, ה-ת-נ-צ-ל-ו-ת ולא פחות מהתנצלות. איך אפשר להשוות, איך אפשר? הרי אנחנו אף פעם לא הורגים ילדים בכוונה, תמיד תמיד זה קורה רק ואך ורק במקרה מצער שאנחנו מצטערים עליו מאד.

כך למשל הילד הזה שחיל האוויר שלנו הרג בעזה לפני שבוע, באמת מקרה מצער, איך קראו לילד הזה? טוב, בתקשורת הישראלית לא פרסמו את השם שלו, ילד אלמוני פלמוני, אבל אנחנו באמת מצטערים, זה היה לגמרי במקרה. וגם שלוש מאות ילדים שנהרגו בזמן העופרת היצוקה, את אף אחד מהם לא הרגנו בכוונה, 300 מקרים מצערים ומקריים לגמרי במהלך פעולות כירורגיות מדויקות (טוב, אפילו לכירורגים בחדר ניתוח לפעמים מתחלקת היד, אפילו דוברי צבא סוריה כבר התחילו לדבר על פעולות חירורגיות נגד המורדים בדמשק). 

בקיצור, אנחנו הצבא המוסרי ביותר בעולם, כפי שהדגיש היום שר החוץ ליברמן בכבודו ובעצמו, ולכן אנחנו דורשים מקתרין אשטון התנצלות, התנצלות מיידית. 

יום שבת, 17 במרץ 2012

חזרה כללית לקראת הפצצה באיראן?


חזרה כללית לקראת הפצצה באיראן?

בשבוע שעבר, מספר שעות לאחר ההתנקשות בעזה וההסלמה שבאה בעקבותיה, נטלתי חלק בניסוח הודעה לעיתונות מטעם תנועת גוש שלום ובה העלינו את האפשרות כי את ההסלמה הזאת יזמה ממשלת ישראל כ"חזרה כללית" לקראת  המלחמה באיראן בה מעוניין ראש הממשלה נתניהו לפתוח ו/או כ"פרס תנחומים" על שלא קיבל אישור מהאמריקאים לצאת למלחמה הזאת.

העיתונאי זאב קם פרסם תגובה חריפה באתר של
מעריב NRG

האתר העניק לי את זכות התגובה, ואת המאמר שפרסמתי אני מביא גם כאן.

האם העובדה שנתניהו חזר מהפגישה בארה"ב ושלח את המטוסים להפגיז בעזה מקרית? ממש לא בטוח. תגובה לזאב קם.

זאב קם מתפלא איך מעז גוש שלום לחשוב שאולי יש קשר סיבתי בין מתקפת הנאומים של ראש הממשלה בוושינגטון לבין מתקפת הירי של חיל האוויר בעזה כמה ימים אחר כך. מה פתאום? באמת, איך זה יכול להיות קשור?

ובכן, כל קורא עיתון בעולם יודע שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רוצה, שואף, חולם ומשתוקק בכל נימי נפשו לשלוח את חיל האוויר של מדינת ישראל להפצצה אדירה באיראן. כולנו יודעים שהוא רואה את ההתקפה על איראן כמשימת חייו. כולנו יודעים שהוא נסע לוושינגטון במטרה לקבל אישור אמריקאי לפתוח במלחמה הזאת – ולא קיבל.

הנשיא אובמה, עם כל המלים היפות בוועידת איפא"ק, ביקש ממנו בתוקף להימנע מהתקפה שעלולה להכפיל ולשלש את מחירי הנפט ולמוטט את כלכלת העולם הרעועה.

וחוזר ראש הממשלה מוושינגטון עם הרבה תסכול – ורק נחת בנתב"ג, כבר יוצא חיל האוויר לפעולה שכן מותר לו לבצע, נגד מי שנחשב בתור השותף המקומי של האיראנים המנוולים. רק מקרה? וההתקפה וה"חיסול" מציתים מיד את גבול הרצועה ומכניסים מיליון ישראלים למקלטים, כפי שהיה ברור וידוע מראש שיקרה. כל כך ברור וידוע מראש שדאגו עוד לפני החיסול להעביר דרומה את מערכת "כיפת ברזל", כדי שתהיה מוכנה לפעולה ויהיה אפשר לבחון אותה בתנאים מבצעיים.

מבחן בהחלט דרוש וחיוני לקראת המלחמה הגדולה באיראן, אם וכאשר האמריקאים אי פעם יתנו אישור. לפי אחד הדיווחים שקראתי, אפילו דאגו לבצע את "החיסול" בעזה במזג אוויר מתאים, בלי עננים באוויר, כי אז "כיפת ברזל" עובדת בצורה אופטימלית.


למרות החיסול - ההתרעות על פיגוע בסיני נותרו בעינן

עובדה – במבחן התוצאה הניסוי שבוצע הצליח יפה, על תושבי הדרום עברו כמה ימי חרדה קשים אבל תודה לאל לא נהרג אף אחד, כיפת ברזל עמדה במבחן מעל ומעבר והפילה תשעים אחוז מהטילים ששוגרו, וזה סימן מעודד לקראת המבחן הגדול יותר שעוד נכון לה בימי מלחמת איראן שתבוא עלינו לטובה (נקווה שאף אחד מאיתנו לא יהיה במקום שיפלו עשרה האחוזים האחרים).


נכון, כמה פועלים תאילנדים שבאו אלינו למצוא פרנסה למשפחותיהם, נפצעו קשה ויישאו צלקות לכל החיים. ובצדו השני של הגבול, למרות ההפצצות הכירורגיות המדויקות, בכל זאת במקום אחד נהרג ילד, ובמקום אחר נהרגו אב בן שישים יחד עם בתו בת השלושים שנסעו להם במכוניתם. מה לעשות, קורים דברים כאלה. אבל בסך הכול, ניסוי הכלים בהחלט הצליח יפה.


אבל רגע, מה עם הפצצה המתקתקת? זאב קם כתב כי היה הכרח לבצע את החיסול, כי זאת הייתה "פצצה מתקתקת, כזאת שנוסעת בדרכה לקראת הפיגוע הבא, לירות טיל או לפוצץ מטען". אבל עם כל הכבוד, מר קם, אני נאלץ קצת לבלבל אותך עם העובדות: אף אחד לא טען שהאנשים שנסעו במכונית האופל אשר אותה חיל האוויר שלנו פיצץ מהאוויר היו בדרכם לבצע פיגוע. הם כשלעצמם לא היו "פצצה מתקתקת".


דובר צה"ל טען שאחד מהם, מפקד ועדות ההתנגדות העממיות, היה מעורב בתכנון פיגוע מגבול סיני. ועכשיו, כשביצעו בו "חיסול ממוקד" ועברנו את כל הסבב ותושבי הדרום ישבו במקלטים כמעט שבוע (וגם תושבי עזה), האם הפיגוע בגבול סיני נמנע? לא בדיוק – בשיחה עם עיתונאים לסיכום הסבב המוצלח, אישר הרמטכ"ל בני גנץ שההתראות על פיגוע בגבול סיני בעינן עומדות.


בני הדוד ברצועה חושבים כמונו

משל למה הדבר דומה - נניח, להבדיל אלף אלפי הבדלות, שהחיילים הגיבורים של סיירת מטכ"ל הצה"לית עומדים לצאת לפעולה נועזת נגד מחבלים מנוולים. ונניח שהמחבלים המנוולים איכשהו שמעו על זה והצליחו חס וחלילה לבצע סיכול ממוקד ולחסל את מפקד סיירת מטכ"ל בנוסעו במכונית ברחובות תל אביב יחד עם אחד מקציני היחידה.

האם חיסול מפקדם האהוב ירתיע את לוחמי הסיירת המהוללת מלבצע את הפעולה שתוכננה, או להפך, יוסיף להם מוטיבציה לבצע אותה על אחת כמה וכמה? והאם לא מן הנמנע שגם בני דודינו שם ברצועה חושבים ופועלים בצורה כזאת?


יום שבת, 10 במרץ 2012

חג פורים שמח לכולנו!

חג פורים שמח לכולנו!

1) פורים בוושינגטון

זה היה השבוע של הברווז הגרעיני. אם זה נראה כמו ברווז והולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, מה זה? באמת, מה זה יכול להיות? אולי זה במקרה דימונה?

תוך כדי הניסיונות לשכנע את נשיא ארצות הברית שהגיע הזמן להפציץ את הברווז הגרעיני (הברווז האיראני, רק האיראני!) הגיש לו ראש ממשלת ישראל עותק של מגילת אסתר, המספר את סיפור נפילתו ותלייתו של נבל פרסי לפני 2400 שנה, האירוע שלזכרו הנהיגה הדת היהודית את חג הפורים. אולי זה מה שישכנע את אובמה לחסל חשבונות עם הנבל הפרסי בן ימינו?

מתי והיכן בדיוק נכתבה מגילת אסתר? האם האירועים שמסופרים ומתוארים שם התרחשו במציאות? האם באמת היה פעם בחצרו של מלך פרס ומדי אדם בשם המן בן המדתא האגגי, אשר זמם לבצע טבח ביהודים בכל הארצות הרבות בהן שלט המלך הזה? היה או לא היה – אין ספק כי כאשר נכתבה הדברים כבר הייתה קיימת בעולם התופעה שהיום קוראים לה "אנטישמיות". היהודים (וזה למעשה כמעט המקום הראשון בו נכתב על "היהודים" ולא על "העברים" או "בני ישראל") כבר היו מיעוט דתי ואתני המפוזר בין הרבה ארצות ומדינות, וכבר היו מי ששנאו אותם וחרשו את רעתם.

ואיך לפרש את המגילה הזאת ואיזה לקחים אפשר להסיק ממנה בימינו אלה? אפשר לקרוא אותה כסיפור על תככים ציניים ומאבקי כוח חסרי מעצורים בחצרו של מלך מושחת והולל לפני אלפי שנים, שלא מעט מזכירים כל מיני תככים ומאבקי כוח גם בימינו אלה. ויש לא מעט פרשנויות פמיניסטיות על יחסיו של המלך אחשוורוש עם הנשים שבחייו ובארמונו. ובודאי שאפשר לקרוא בה סיפור מופלא של מאבק נגד רדיפה גזענית, סיפורו של מיעוט נרדף שעל ראשו ריחפה סכנה גדולה ונוראה, ואשר זכה להינצל ולשרוד בזכות מאבק עיקש ובזכות מלכה צעירה, אמיצת לב ומלאת תושיה, שנטלה סיכונים לא מעטים למען בני עמה.

אבל אפשר גם לקרוא בה סיפור של נקמה אכזרית ועקובה מדם, כיצד כהרף עין הפך הנרדף לרודף, ומי שכמעט נהרג ונטבח הפך למחרת היום להורג וטובח. כיצד לא רק "המן צורר היהודים" נתלה על עץ גבוה אלא גם עשרת בניו נתלו עימו – כולל  צעיר הבנים ויזתא, שאותו מזכירה המסורת היהודית כילד מבולבל שלא היה אחראי למזימות של אביו. "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. נקהלו היהודים בכל מדינות המלך אחשורוש לשלוח יד במבקשי רעתם, ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים". ומסכמת המגילה בסטטיסטיקה מקפיאת דם - שבעים וחמישה אלף הרוגים במשך יומיים. ומי היו כל ההרוגים האלה? האומנם היו כולם ראויים למוות? את השמות והפרטים,המגילה אינה מספרת לנו. . .

היה לא היה, אז לפני בערך 2400 שנה? היסטוריה או אגדה? מה שאינו מוטל בספק הוא שבשנת 1994 הפסוקים האלה בדיוק נתנו השראה לרופא בשם ברוך גולדשטיין בהתנחלות קרית ארבע שליד חברון לצאת ביום חג הפורים אל מקום קדוש, מקום שבו לפי המסורת קבורים אבות היהודים והערבים גם יחד. במקום הזה וביום הזה בשנה ובשארת הפסוקים האלה בספר אסתר הוא ביצע  במוסלמים במהלך תפילתם והתניע את מעגל השנאה, והנקמה, והנקמה על נקמה על נקמה, שהוביל לפיגועי התאבדות באוטובוסים ולרצח ראש ממשלה בכיכר שבלב תל אביב ולעצירת התהליך שהיה אמור להביא לשלום ולסיום הכיבוש לא יאוחר מחודש מאי 1999. וגם היום יש שם בהתנחלויות מי שנמשכים בדיוק אל הפסוקים האלה ומניפים את צמד המלים "ונהפוך הוא" כחרב המכוונת אל שכניהם הפלסטינים – במיוחד, אך לא רק, ביום חג הפורים. 

ומה היא מגילת אסתר של ראש ממשלת ישראל הנוכחי בנימין נתניהו?  על מה חשב ומה בדיוק רצה להביע כאשר הגיש את הספר הזה לנשיא ארצות הברית?



2) פורים בחולון

האמת היא שרובו הגדול של הציבור בישראל אינו מתעמק יתר על המידה במגילת אסתר ומשמעויותיה. חג הפורים הוא בעיקר ובראש וראשונה חגם של הילדים, חג הילדים הגדול ביותר של השנה, חג התחפושות והמשחקים המשעשעים ומעשי התעלול והקונדס. ואת מגילת אסתר לא לוקחים יותר מדי ברצינות - סיפור מבדח ומבדר על מלך שיכור וחצרו הפרועה. את ההרג ההמוני שבסוף קצת מצניעים, כמו בשינוי שעברו אגדות האחים גרים, מן הסיפורים הברוטאליים מאד שפורסמו במאה ה-19 אל האגדות המקסימות שמכירים ילדי העולם של ימינו.

כבר עשרים שנה נוהגת העיר חולון במסורת של תהלוכת העדלאידע הצבעונית ברחובותיה הראשיים, והשנה גם מזג האוויר סייע ולא היה גשם. ובדרך אל מסלול התהלוכה העליזה אפשר היה לראות את אנשי משמר הגבול אוחזים ברוביהם, אבל אמצעי הביטחון היו פחות כבדים מאשר בפורים לפני חמש או עשר שנים. רק לרגע נעצרו הילדים והוריהם כאשר נשמעה שרשרת התפוצצויות, אבל אלה היו בסך הכול שרשרת של זיקוקים שמישהו ירה לחלל האוויר.

ולאורך רחוב סוקולוב, רחובה הראשי של העיר חולון, התאסף קהל גדול לאורך כל המדרכות לצפות בתהלוכה וגם מעל גגות הבתים והמרפסות היו המוני אדם. ומוצגים עליזים ובובות ענקיות עברו ברחוב לקול המוזיקה העליזה ותשואות הקהל, והיו גם מוצגים שהתייחסו  למחאה החברתית של הקיץ האחרון. וגם ברוח הצמחונות שהפכה מקובלת יותר בחברה הישראלית בשנים האחרונות, תרנגולת ענקית בעלת פנים ידידותיים וקצת עצובים ומעליה השלט "אני לא רוצה להפוך לשניצל" ומאחוריה ערימה ענקית של ירקות מעוררי תיאבון מנייר והשלט "אכילת ירקות טובה לבריאות".

ובעיקר, עברו שם בתי הספר ומועדוני הנוער של העיר חולון, קבוצה אחר קבוצה של ילדים ובני נוער, מכיתה א' ועד למסיימי התיכון, מחופשים ומאופרים ורוקדים וקופצים והולכים על הידיים בתעלולים ופעלולים שונים ומשונים. ניכר היה שהם הקדישו מאמץ רב של הכנות וחזרות לקראת היום הגדול הזה. קבוצה אחר קבוצה עברו לאורך הרחוב הרחב ורקדו וקפצו וקיבלו את תרועות הקהל. ולא רק מהעיר חולון, קבוצות ילדים ונוער באו לעדלאידע הגדולה הזאת מבתי ספר בערים השכנות וגם ממקומות רחוקים יותר.

גם מאורנית באה קבוצה של נערות לצעוד בעדלאידע של חולון. אורנית, למי שאינו יודע, היא התנחלות השוכנת מעבר לקו הירוק, בשטח שנכבש על ידי כוחות צבאה של מדינת ישראל בשנת 1967 ונמצא עד היום תחת ממשל צבאי ולמדינת ישראל אסור לפי החוק הבינלאומי להעביר אליו את אזרחיה (והיא מתעלמת מהאיסור). אבל אורנית אינה התנחלות פנאטית במיוחד, היא יותר בבחינת פרבר של המעמד הבינוני, ומעט מאד מהנוכחים בתהלוכה הססגונית שמו לב או חשבו על מיקומה של אורנית ומה הוא אומר. והנערות מאורנית  נראו בדיוק כמו הקבוצות האחרות, לבשו בגדים שחורים הדוקים ופניהן היו מאופרים באיפור של ליצנים ורקדו וקפצו וקיבלו את חלקן בתשואוןת הקהל.

בסך הכול זה היה אירוע נחמד וידידותי ולא בעל משמעות מאד גדולה או עמוקה. מותר לילדים ולצעירים לשמוח יחד ברחובות העיר וליהנות מהחיים שבארץ הזאת קרוב לודאי יספקו להם בהמשך חוויות פחות נעימות. והילדים ובני העשרה הלכו שמחים וטובי לב לבתיהם, ישראלים רגילים וממוצעים בהמוניהם. ולפי משאלי דעת הקהל, מרבית ההורים האלה,כמו מרבית אזרחי ישראל בחודש מרס 2012, יצביעו גם בבחירות הבאות להחזיר לשלטון את בנימין נתניהו ושותפיו – גם אם היו מעדיפים שלא ממש ימהר לצאת למלחמה באיראן.

3) פורים ביאטה

גם בעיירה יאטה שבדרום הר חברון היו חגיגות, אבל זה היה כבר לפני כמה חודשים. באוקטובר 2011 יצאו תושבי יאטה לחגוג ברחובות ולקבל בקבלת פנים חמה ולבבית את תושב העיירה חאלד מוסא אלמחאמרה אשר השתחרר מן הכלא הישראלי במסגרת עסקת חילופי השבויים הגדולה.

השבוע הזה, ביום חג הפורים היהודי, לא היתה ביאטה שום סיבה למסיבה. בדיוק ביום החג שלנו הגיעו חיילי צבא ההגנה לישראל לעצור את האסיר המשוחרר ולהחזירו לכלא. "הוא עוסק בהעברת כספים לארגון טרור" אומרים שירותי הביטחון של מדינת ישראל. ובציבור הישראלי מלה של השב"כ כמוה כתורה מסיני, והשופט הצבאי מאריך מעצרים מנהליים לפי עדויות חשאיות ולא שואל הרבה שאלות. מה ההוכחות, איזה כסף הועבר, למי הועבר, מה בדיוק הוא נועד לממן? (כבר היו לא מעט מקרים בהם מימון של אגודות  צדקה הוגדר כמעשה טרור. גם הקמת גני ילדים.) כנראה שלעולם לא נדע.

בדיוק בשעה שבה צעדו צעירי חולון באירוע המשמח ברחובות עירם, יצאו בני גילם ביאטה לרחובות כדי למחות על מעצר שכנם שזה עתה השתחרר. וחייל ישראלי נדקר בסכין יפאנית וירה והרג אחד מצעירי יאטה ופצע קשה שני אחרים שנלקחו לטיפול נמרץ.

בחדשות הערב בטלוויזיה הישראלית דובר בעיקר על החייל שנפצע קל, ואת ההרוג הפלסטיני הזכירו רק כבדרך אגב. ואחר כך פנו לדיווח משמח יותר על תהלוכת הפורים הגדולה בחולון ותהלוכות קטנות יותר בכמה ערים אחרות. מי שהחמיצו את האירוע בשטח יכלו לראות את כל הצעירים הרוקדים השמחים  על המסך, בשידור יפה וצבעוני שנמשך כמה וכמה דקות.

4) פורים בעזה

כאן עמדתי לגמור את המאמר הזה, אבל חג הפורים השנה עוד לא הסתיים ונכונו בו עוד אירועים דרמטיים. עוד היה זה חג הפורים כאשר יצאו מטוסי חיל האויר של מדינת ישראל אל שמי רצועת עזה לבצע חיסול מן האויר ולהרוג בפגיעה ישירה ומדויקת את זוהיר אל-קייסי, מזכ"ל ארגון ועדות ההתנגדות העממיות.

נמסר לנו באמצעי התקשורת כי היה צורך והכרח במעשה הזה בשעה הזאת בדיוק כי היה זה מחבל מסוכן אשר עמד להוציא לפועל פיגוע מסוכן דרך גבול מצרים. ואת ההוכחות שכך אכן היה לא נראה ולא נדע, זהו כמובן חומר מודיעיני מסווג ביותר. ואם היה אל קייסי עסוק בתכנון פיגוע מגבול מצרים, האם מותו מנע את הפיגוע הזה או שדווקא הוסיף מוטיבציה לביצוע? את זה אולי נדע בעתיד הקרוב ואולי גם לא.

בכל מקרה, מי שהורה על ההתנקשות בעזה יכול היה לדעת בביטחון שבעקבותיה יבוא על הישובים שבדרום מדינת ישראל מטח של טילים (כמאה, נכון לרגע זה) ושבתגובה לטילים שהגיבו להתנקשות יצאו המטוסים שוב ויהרגו עוד פלסטינים (15, נכון לרגע זה). ומי בדיוק היו החמישה עשר האלה? בערוץ הראשון דיברו הערב על 15 מחבלים,ושני האחרונים נהרגו ברכבם על אופנוע בדרךלירות קסאמים. בערוץ 10 ציין הכתב כבדרך אגב שלפי התמונות מרפיח נראה שהשניים הובילו ירקות על האופנוע בזמן שנהרגו. אבל כמובן, יש גם טרוריסטים שאוכלים ירקות... 

בצד הישראלי של הגבול לא היו הרוגים (נכון לרגע זה(. היו רק ארבעה פצועים והרבה הרבה אזרחים שבילו את היום האחרון של חג הפורים בהאזנה מתוחה להתראות של צבע אדום וריצה מהירה אל המרחבים המוגנים. אירית מהעיירה אופקים סיפרה על אירועי היום האחרון של פורים בשכונתה, שבה יש בתים לא מוגנים. "אנו נאלצים לעזוב את הבית וללכת למקלט, שם מתאספת כל השכונה. האמת שלישון מאד קשה, ישנים על שמיכה בתנאים קשים, הרצפה מלוכלכת, השירותים מזוהמים, סיוט אחד גדול. בשש בבוקר כבר הספקנו להתעורר כי שוב יש עלינו מטח, ומאז אי אפשר היה להמשיך לישון".

אבל בכל אופן, חג פורים שמח לכולנו!

יום שישי, 2 במרץ 2012

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

רבותי, ההיסטוריה חוזרת

עיר נצורה, הפצצות והפגזות ללא הפסקה, הרג וסבל נורא לאזרחים הלכודים,קומץ של עיתונאים בינלאומיים המדווחים מבין ההריסות תוך סיכון רב לחייהם. "כל זה תעמולה ושקרים של התקשורת שעויינת אותנו. אנחנו בסך הכל נלחמים נגד טרוריסטים" מגיבה  הממשלה אשר שולחת את הצבא לזרוע הרס ומוות בעיר הנצורה".

חומס, מרס 2012.
עזה, ינואר 2009.

ענני עמימות

ענני עמימות

פעם הייתה מדינה במזרח התיכון שהחליטה להשיג לעצמה בכל מחיר נשק גרעיני, ובנתה בחשאי מתקנים להעשרת אורניום, וגם החלה לפתח טילים משוכללים שיוכלו לשגר את הנשק הזה למרחקים גדולים. אבל כל זה הוכחש בתוקף ולחלוטין.

בעיני נשיא ארצות הברית העניין בהחלט לא מצא חן. הוא חשב שארצות הברית צריכה להתערב ולהפסיק את התכנית הגרעינית הזאת. הנשיא, ששמו היה ג'ון פיצגרלד קנדי, הפנה מסרים חריפים חוזרים ונשנים אל המנהיג שיזם את התכנית הגרעינית, ששמו היה דוד בן גוריון, וגם אל הממונה על התכנית הגרעינית, שנקרא בשם שמעון פרס. הנושא כמעט לא התפרסם אז באמצעי התקשורת, אבל מאחורי הקלעים העימות הלך והתגבר. האמריקאים דרשו לבדוק מה בדיוק מתרחש במתקן הגרעיני בדימונה, וממשלת ישראל מצאה כל מיני תכסיסים יצירתיים להתחמק ולמנוע ביקורת אמריקאית.

לאחר שהנשיא קנדי נרצח, הגיע יורשו לינדון ג'ונסון להסכמה חשאית ושקטה עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול. ממשלת ישראל הצהירה כי "מדינת ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון" ועל זאת חזרו כל ראשי ממשלת ישראל מאז ועד היום, וגם הערב חזר הנשיא פרס, מייסד הכור בדימונה, על ההצהרה הזאת. וארצות הברית מצידה כבר מזמן הפסיקה להטריד את מדינת ישראל בנושא הגרעיני.

מה בדיוק עומד מאחורי ההצהרה הסתומה הזאת, שעליה חזרו שוב ושוב כל כך הרבה פעמים? לפי חלק מן הדיווחים בתקשורת הבינלאומית, מדינת ישראל באמת לא מחזיקה בנשק גרעיני. מדינת ישראל בסך הכול מחזיקה מלאי של חלקים ורכיבים של נשק גרעיני, שכל אחד מהם לבדו לא יכול להתפוצץ ולא יכול לגרום שום נזק לאף אחד. נכון שאם אי פעם תיתן ממשלת ישראל את ההוראה, אפשר תוך שעה או שעתיים להרכיב את כל החלקים ולהפוך אותם לפצצות של ממש, ועוד חצי שעה תידרש להעלות את הפצצות על טילים ולשגר אותן לכל מקום שרוצים. אבל בינתיים, זה לא קרה. בינתיים, אכן, מדינת ישראל לא הייתה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. לזה קוראים "עמימות גרעינית".

ואולי כאן הפיתרון, הדרך לסיים את ההסלמה ולמנוע את המלחמה שכבר כל כך הרבה דיברו עליה. פשוט מאד, האיראנים צריכים ללמוד מישראל. גם הם ינקטו במדיניות של עמימות גרעינית, יצהירו ויבטיחו חגיגית שגם איראן לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. זה הכול - עמימות תמורת עמימות, וכך נחיה כולנו בעושר ואושר לעולמי עד.