יום שבת, 7 בספטמבר 2013

שבוע ראשון מטריד, וחדשות טובות דווקא מהביוב

שבוע ראשון מטריד, וחדשות טובות דווקא מהביוב  

ראש השנה. תחילת השנה העברית החדשה. יום חג רשמי בכל רחבי הארץ. אנשים מברכים אחד את השני ב"שנה טובה". התקשורת עסוקה בסיכום השנה החולפת בפוליטיקה ובכלכלה ובספורט. ובכל זאת, כמה ישראלים מחוץ למיעוט הדתי יכולים להגיד, מבלי לבדוק בכתובים, איזו שנה היא זאת שנגמרה עכשיו ואיזו שנה מתחילה? הא תו שין עין דלת, שמתורגמת על פי הערך המספרי של האותיות העבריות לשנת 5774 לבריאת העולם. תל אביבי ממוצע, אם ישאלו אותו איזו שנה עכשיו, סביר שיענה: 2013. השנה האזרחית שעדיין נותרו ממנה שלושה חודשים. את סיומה בליל הסילבסטר ב-31 לדצמבר יציינו הרבה ישראלים צעירים, למרות שזה לא חג רשמי ולמרות שהרבנות הראשית מאד מזעיפה פנים כלפי אלה המציינים אותו.

איך שלא נחשיב את השבוע הקרוב - כשבוע הראשון של שנת תשע"ד או כשבוע השני ברבעון האחרון של 2013 - זה יהיה כנראה שבוע של אירועים חשובים ומשמעותיים. תוך כמה ימים אנחנו עשויים לחזות בהנחתת מהלומה צבאית אמריקנית על משטרו של אסד בסוריה. זה יכול להסתיים כמצופה, כפעולה פשוטה ומהירה שתימשך לא יותר מכמה ימים. אבל גם יכולות להיות השפעות ותוצאות בלתי צפויות, השלכות וסיבוכים לא סימפטיים שחלקם עלול להגיע באופן ישיר אלינו בישראל. (היה זה הלמוט פון מולטקה, גנרל גרמני ידוע מן המאה ה-19 ולו ניסיון רב בהכנת תוכניות קרב ומימושן, שניסח את האמרה כי "אין תכנית מבצעית המשתרעת בודאות מעבר למפגש הראשון עם האויב".) 

לחלופין, יתכן כי בשבוע הקרוב לא יהיה עימות צבאי במזרח התיכון , אלא במקום זאת נחזה בהשפלה פומבית גדולה שתונחת על נשיא ארצות הברית על ידי הקונגרס של מדינתו. יתר על כן, השלכות ההצבעה הצפויה בשבוע הקרוב יכולות לחרוג מהשפעותיה על יתר תקופת כהונתו השנייה של ברק אובמה היה נראה. היא יכולה להוות, הלכה למעשה, התפטרות של ארצות הברית מתפקיד שליטת העולם, שבו החזיקה מאז שנת 1945. לכך בהחלט יהיו השלכות כבדות משקל למדינת ישראל, כמו לכל המזרח התיכון ולעולם כולו. 

כל זה לא אומר שכולם אצלנו מחכים בנשימה עצורה להצבעה הצפויה בגבעת הקפיטול. העניינים שלנו נמשכים במלוא הקיטור, בשעה שהעולם מסתכל בכיוונים אחרים. לדוגמה, מספר גדול למדי של לאומנים דתיים החשיב ראה את ערב ראש השנה כזמן המתאים לבצע פרובוקציה גדולה באחד המקומות הרגישים ביותר בעולם כולו: מתחם הר הבית הקדוש ליהדות כמקום בו עמד בית המקדש, ואילו בעיני מיליארד מוסלמים זהו  חראם א-שריף , שממנו עלה הנביא מוחמד לשמים.  

לציון ראש השנה, הגיעו כשלושת אלפים מ"שוחרי הר הבית " לצעוד סביב סביב שיכלו למתחם הרגיש הזה ותקעו בשופרות בקול רם ככל שיכלו. הרב שמואל אליהו הידוע לשמצה, שלא נרתע לנוכח כישלונו בבחירות לרבנות הראשית , הכריז " בראש השנה אנחנו ממליכים את ה' – והארמון של ה' הוא בית המקדש". וכמובן, בכדי שזה יהיה הארמון של ה', יצטרך מסגד אל אקצה בן ה-1300 שנה "להיעלם" בדרך זו או אחרת תיעלם.  

השייח ראאד סלאח מאום אל פחם כבר השמיע מזמן קול אזהרה כי "אל אקצה בסכנה !". מצעד השופרות ונאומו של הרב אליהו הוסיפו אמינות ודחיפות לאזהרתו של השייח , ורבים מחסידיו התעוררו לצאת לצעדה משלהם. משטרת ישראל עצרה מייד את השייח סלאח באשמת "נאומים מסיתים", אך רבים מתומכיו הצליחו להגיע להר. כך החלו כמה ימים של עימותים אלימים, יידוי אבנים ומעצרים בקנה מידה גדול . לא בדיוק תזמון מוצלח לקיומו של עוד סיבוב במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים (אבל מתי היה תזמון כזה?) ראוי עם זאת לציין כי, שלא כמו בכמה הזדמנויות קודמות, המשטרה דאגה שלא להשתמש בתחמושת חיה ולא להפיל חללים פלסטינים חדשים. 

ועוד נימות צורמות נלוו אל סבב השיחות של השבוע. בעוד הסיבוב של השבוע שעבר לווה בהכרזה על בנייה חדשה של בתים בהתנחלויות ישראליות בגדה המערבית, השבוע הופיעה תמונת הראי שלה - הריסת בתיהם של  פלסטינים. באופן ספציפי, ביתה של משפחת רשאיידה בבקעת הירדן. 

בניגוד לאירועים בירושלים, זה לא היה מקום קדוש במיוחד. מקום בעל חשיבות בעיקר למשפחה של שתים עשרה נפשות שבנו הבית וגרו בו, שהיו רוצות לקבל היתר בנייה מהרשויות הישראליות, אבל גילו שזה בלתי אפשרי, ומחוסר ברירה בנו ללא היתר. לא מקום קדוש, אבל יקר לבני המשפחה שניסו להגן עליו ככל שיכלו. גם ובמיוחד הנשים של המשפחה. חמש מהנשים הללו נפצעו בעימות עם החיילים ונלקחו לבית החולים. לאחר שסולקו מהדרך, הדחפור הצה"לי השלים במהירות את מחיקת בית המשפחה. 

ד"ר סאיב עריקאת, ראש צוות המשא והמתן הפלסטיני, ודאי חש שלא בנוח להיכנס בדיוק באותו היום לחדר המשא ומתן עם נציגי ממשלת נתניהו . הוא פרסם הודעת גינוי חריפה וקבע כי "פעולת תוקפנות חדשה זאת, ההסלמה הברוטאלית שחלה היום באלימות הישראלית נגד האזרחים הפלסטינים, היא הוכחה נוספת לכך שחוגים בממשלת ישראל מבקשים לחתור תחת יסודות תהליך המשא ומתן." 

האיפול שהוטל על המשא ומתן בהתאם להנחיותיו של קרי לפני כחודש הוסר בשבוע האחרון באמצעות הדלפות ממוקדות מהצד הפלסטיני. כפי שניתן היה לצפות, בעצם לא היה כל כך הרבה מה לחשוף. למעשה נראה שעד כה המשא ומתן לא ממש התחיל, ושני הצדדים עוסקים בעיקר בדיון על קביעת סדר היום.

הנושאים ונותנים הפלסטינים רצו לשמוע עמדה ישראלית ברורה על הגבול העתידי בין ישראל ופלסטין, ובמיוחד האם מוכן הצד הישראלי לקבל את העיקרון של גבולות 1967. אילו היתה ציפי לבני מדברת בשם עצמה, אולי היתה נענית לאתגר הזה. אבל כשליחתו של נתניהו, ללא בסיס כוח ממשי משלה, היא הציעה במקום זאת לדבר בהתחלה על "סידורי ביטחון" -  כלומר, המשך הנוכחות של כוחות ישראליים בחלקים ניכרים של הגדה המערבית. ראשי ביניהם, ולא במקרה, היא בקעת הירדן שבה נהרס ביתה של משפחת רשאיידה – אזור שבו, בהתאם למדיניות ארוכת שנים, מתייחסים אל הנוכחות של פלסטינים כאל מטרד שיש להיפטר ממנו. 

לחלופין, הייתה הצעה ישראלית כן לדון בגבולות – אבל רק " זמניים". נתניהו יהיה מוכן כנראה לקבל "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים", שתכלול כ-60% משטח הגדה המערבית. עד למשא ומתן על גבולות הקבע, שיתקיים או לפני או אחרי ביאת המשיח, תשאיר מדינת ישראל ברשותה את יתר ה-40% של הגדה המערבית: התנחלויות, בסיסים צבאיים, כבישים אסטרטגיים ו(שוב) - בקעת הירדן כולה. למותר לציין כי הפלסטינים דחו על הסף הצעה נדיבה זו.  

כל זה אינו מפתיע או בלתי צפוי. למעשה, זה בדיוק מה שהפרשנים חזו מראש כמעט פה אחד, על בסיס ניסיון קודם נרחב. מו הרגע הראשון היה אפשר להניח כי המשא ומתן יוכל לשאת פרי כלשהו אך ורק אם תהייה מעורבות אמריקנית בפרופיל גבוה. בפועל, מזכיר המדינה קרי השקיע תשומת לב אישית ואנרגיה רבה בהשקה מחודשת של המשא ומתן, אז מאז והלאה הוא נתן לו לו להיסחף בזרם.  

על פי דיווחים בתקשורת ביקש נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לקיים פגישה דחופה עם קרי , לדון על מצב המשא ומתן, ונראה כי הם עומדים להיפגש בלונדון. סביר להניח כי עבאס יביא עמו עותק שלהמכתבש שלח קרי אליו לפני כחודשיים, ובו מצהירה ארה"ב על תמיכתה במשא ומתן המבוסס על גבולות 1967, וישאל עד כמה אפשר לקחת ברצינות התחייבויות אמריקניות מסוג זה. אבל כל זה יהיה ערב ההצבעה המכריעה בנושא הסורי, כאשר יותר מכל אחד אחר בממשל אובמה מחויב קרי להענשת אסד על השימוש בנשק כימי בדמשק. כך שיהיה די מפתיע לראות ברגע זה מעורבות אמריקנית ברמה גבוהה בסוגיה הישראלית-פלסטינית. .

כאשר מעורבותו שלהממשל האמריקאי היא במקרה הטוב בלתי ברורה, אפשר לחפש כמה ניצוצות מהבהבים במקום אחר. לדוגמה, בית המשפט העליון, אשר הימין לא הצליח (עד כה)  להתשלט על ההרכב והנטיה שלו, ופסקי הדין שלו מצליחים לפחות לפעמים לבלום את העוולות הגסות ביותר. 

דוגמה לכך היה הדיון שהתקיים השבוע בנושא הפלסטינים בדרום הר חברון , אשר סובלים מהטרדות יומיות אינסופיות מצד הצבא והמתנחלים. גם האזור הזה, כמו בקעת הירדן, נועד לסיפוח עתידי לישראל, וגם שם נחשבים הערבים למטרד. כאלף נפשות באזור זה חיות כבר ארבעה עשר שנה תחת האיום המתמיד של גירוש סיטוני. שתים עשרה קהילות פלסטיניות זעירות ועניות, הנמצאות בשוליים של החברה הפלסטינית עצמה וחלק שתושביהן חיים  במערות, נמצאות בסכנת הרס מוחלט. בעיני המדינה הם "פולשים ללא זכויות" והאזור, הידוע בשם "שטח אש 918",  הוכרז כשטח אימונים חיוני לכוחות הקרקע של צה"ל.  

פעילי שלום ישראלים ובינלאומים, ארגוני זכויות אדם וכן אמנים, סופרים ואנשי אקדמיה ידועים, כבר ניהלו קמפיין אינטנסיבי בתקשורת וגם מקיימים נוכחות מתמדת בשטח. לקראת הדיון המכריע בבית המשפט העליון, חתמו זוכי פרס נובל לשלום ואישים בינלאומיים בולטים על עצומה. ואילו נציגי המדינה השמיעו כמה אמירות ציניות כגון "אם יאפשרו לערבים להישאר בשטח, החיילים יצטרכו לנסוע זמן רב יותר אל האימונים ומהם". 

שופטי בית המשפט העליון בירור לא היו שבעי רצון מתפוח האדמה הלוהט שהושלך לחיקם, והציעו שהמדינה תיכנס להליך גישור עם התושבים ועורכי הדין שלהם. חרב דמוקלס, אם לא הוסרה לחלוטין מעל הראש, לפחות הורחקה.  

קרן קטנה של האור הגיעה השבוע גם מהולנד, ודווקא בנושא פרוזאי כמו טיפול בשפכים. 

בירושלים ובסביבותיה זורם ביוב גולמי לנחל קדרון, שהיה פעם מקום נחמד ויפה (ואפילו מוזכר בתנ"ך) . חלק מהביוב הזה מגיע מהקהילות הפלסטיניות ואחרים מהתנחלויות ישראליות, אלה וגם אלה מקומות המאוכלסים בידי יצורי אנוש שיש להם צנרת סניטרית בביתם. לכן, חברה הולנדית מכובדת בשם רויאל הסקונינג התבקשה על ידי ממשלת ישראל להכין תכניות להקמת מתקן לטיפול בשפכים.

כפי שחזו המתכננים הממשלתיים ,מערכת הטיפול בשפכים תוקם לשם התמודדות עם השפכים של ההתנחלויות והקהילות הפלסטיניות כמערכת אחת. במשתמע , קיבלה התכנית כמובן מאליו שההתנחלויות ישארו במקומן, כי השליטה הישראלית הכוללת תישאר על כנה, וכי החלטות תכנון אסטרטגיות (בתחום זה כמו בתחומים אחרים) תתקבלנה על ידי גורמים רשמיים בישראל אשר יואילו בטובם להודיע לפלסטינים מה החליטו. 

כמו על חברות אחרות באירופה שנכנסו לפרויקטים הקשורים להתנחלות בגדה המערבית,  על רויאל הסקונינג הופעל לחץ על ידי ממשלתה לסיים את המעורבות הזאת . מצדם, בני השיח של החברה בממשלת ישראל ביקשו ממנהליה "לשכוח מהפוליטיקה ולהמשיךבפרויקט לטיפול בשפכים".  

ללא הועיל. אתמול מסרה חברת רויאל הסקונינג  כי "הודיעה ללקוח על סיומו של חוזה קדרון", ופרטה. "רויאל הסקונינג מבצעת את עבודתה מתוך הקפדה מרובה על יושרה ועל ציות לחוקים ותקנות בינלאומיות. לאחר התייעצות עם בעלי עניין שונים, הגיעה החברה להבנה שהמשך מעורבותה בפרויקט עלולה להיות בניגוד לחוק הבינלאומי".  


נעשה יותר ויותר קשה להיפטר מהביוב של הכיבוש...