הנבואות הקודרות מתגשמות
פרדס חנה 6.7.2014 צילום: אביגיל שחם
פרדס חנה. עיירה די מנומנמת עם קצת מעל 30,000 תושבים באמצע הדרך בין תל אביב לחיפה. במוצאי שבת האחרונה נסעו כמה פעילי שלום המתגוררים בפרדס חנה להשתתף בהפגנה נגד הגזענות בחיפה, אבל בדיוק באותו ערב התפרצה הגזענות לביתם.
"ישבתי עם המשפחה ליד המקדונלדס בקניון ביג ופתאום הם הגיעו. חמישים או שישים איש, מגיל 15 עד 30, הניפו דגלי ישראל ושרו את ההמנון וצעקו 'מוות לערבים! מוות לערבים!'. הם עשו סיבוב עם צעקות ודגלים מול החנויות שיש עובדים ערבים וקונים ערבים, ובכל חנות צעקו 'מוות לערבים! יהודי נשמה, ערבי בן זונה! חנין זועבי זונה!'. כל מכונית שהיו בה תושבים מהמגזר הערבי דפקו לה על החלונות וסימנו לנוסעיה מוות. רכב משטרה נסע אחריהם, שאלנו את השוטרים למה לא עוצרים אותם והם ענו לנו שאין להם כוח אדם לעשות את זה."
יסמין הלוי, שהיתה באותו לילה בהפגנה בחיפה, מספרת: "ביום ראשון בתשע בבוקר קיבלתי סמס: מה דעתך לארגן מחאה בעקבות הפוגרומצ'יק שהיה אתמול בביג? ישר נתקפתי פיק ברכיים, אבל זה לא עזב אותי. ככה, עם תחילת שבוע חדש, בינות לטונות של עבודה ודדליינים ומטבח מלוכלך וכביסה, ובעודי מסיעה ילדים לקייטנה ועוברת בדיוק מתחת לפרסומות באותו מרכז ביג. מה מחאה עכשיו, אני אומרת לעצמי, למי יש זמן וכוח ובכלל איזה פחד.
אבל לא. זה לא עזב אותי. כי הבנתי שאו שארים את זה או שזה ישקע. אף אחד אחר כאן לא יעשה את זה. שני טלפונים להתייעצות עם אנשים שאני מחשיבה ויאללה, היום זה קל: כולה איוונט בפייסבוק. יבואו כמה שיבואו, אמרתי לעצמי, רק שלא נהיה פחות ממאה, כי אני משקשקת מפחד. בלי מגפון, בלי פליירים, הטקסט הכי לא פוליטי שהצלחתי לגייס. אבל עד מהרה הופתעתי. האירוע רץ ורץ ורץ, וקיבל תגובות ופרגונים מלאי שמחה אמיתית.
שש וחצי בערב. התמקמנו בכניסה, עוד ועוד באו והצטרפו אלינו. ציפיתי ל-150 איש אבל היינו
כמה מאות. ממול התחילו להיערם החוליגנים המקומיים, כולם גברים עם דגלים והמנונים וצעקות ותנועות ידיים והמשטרה תוחמת אותם. בצד שלנו היו פרצופים מוכרים יותר ופחות – חלקם לא היו בהפגנות מימיהם, חלקם אולי יצאו בקיץ 2011. אנשים שמתרחקים מסיסמאות, מקבוצות, ממחנות., וחלקם רצו אפילו בעצם הימים האלה כשהארץ בוערת ומתחרפנת להיות חיוביים ולהפגין בעד אהבה ותקווה ולא נגד הגזענות. אבל הם באו ובאו ובאו, עם שלטים וילדים, הקהילה שאני חיה בתוכה כבר כמה שנים ריגשה אותי היום. מתברר שגם אם אנשים פה לא מדברים בשפה פוליטית, הם יודעים טוב מאוד בפני מה אנחנו ניצבים. מתי הגיע הזמן לא לשתוק, להגיד עד כאן - אתם לא תצודו לנו פה אנשים!"
פרדס חנה היא מיקרוקוסמוס של מדינה וחברה וארץ שנקלעה בחודש האחרון לסחרור ומערבולת מחוץ לשליטה. רק קצת יותר מחודשיים עברו מאז ההתמוטטות הסופית של מאמצי התיווך שהוביל מזכיר מהדינה ג'ון קרי. היו פרשנים שכתבו אז שהמצב לא ישאר סטטי, שאם לא נתקדם אל השלום ניפול אל תהומות האלימות ושפיכות הדמים, שהאויר רווי אדי דלק וכל ניצוץ עלול להצית אותם. וסביר שגם אותם הפרשנים הופתעו עד כמה מהר ובאיזו עוצמה התגשמו נבואותיהם השחורות ביותר.
שלשום, יום ראשון בשבוע הזה, הודיעה משטרת ישראל בהנחית הדרג הממשלתי על מעצר שישה צעירים יהודים ישראלים הנחשדים כי חטפו את הנער הפלסטיני מוחמד חדיר ושרפו אותו חי. אבל לשם האיזון הודיעו במקביל על מעצר נהג מונית ערבי הנחשד כי לפני חודשיים דקר למוות את הצעירה היהודיה שלי דדון שנסעה במוניתו. אולי מישהו חשב שהאיזון בין הזוועות יסייע להוריד את גובה הלהבות וסערת הרגשות והמהומות והמהומות הנגדיות והנקמות והנקמות על נקמות על נקמות. זה לא בדיוק עבד.
היום הוכנס לשימוש משקיט חזק יותר: מלחמה בעזה. צבא ההגנה לישראל הודיע על פתיחתו של מבצע "צוק איתן", אחיהם הצעיר של "עופרת יצוקה" של 2009 ו"עמוד ענן" של 2012. ראש הממשלה נתניהו הודיע בארשת חמורה כי "הוסרו הכפפות". כאשר מטוסי קרב ישראליים יוצאים לגיחות הפצצה בלתי פוסקות בשמי עזה, והרקטות הפלסטיניות משוגרות אל ישראל, ועשרות אלפי חיילים מגויסים ועומדים הכן לפלוש לרצועה – אולי אפשר יהיה לטאטא את המתחים העזים בין אזרחים יהודים והערבים אל מתחת לשטיח ולהזניח אותם שם עד ההתפרצות הבאה.
בדיוק כאשר כתבתי דברים אלה נשמעו צופרי האזעקה נשמעו באזור גוש דן, ונמלטנו לחדר המדרגות למספר דקות. זה היה טיל אחד שיורט בהצלחה על ידי מערכת כיפת הברזל הישראלית. כנראה יהיו עוד בימים הקרובים.
למען ההגינות יש לציין כי נתניהו היה רחוק מלהחזיק אצבע קלה על ההדק, בכל מה שנוגע לעזה. אצל ראש ממשלה אחר (למשל, אולמרט ה"יונה") המבצע הזה היה אולי יוצא לדרך כבר לפני שבוע. בימים האחרונים, נתניהו הפעיל מדיניות של "איפוק", שגרמה לו להיות מואשם ב"חולשה" והובילה לקרע גלוי בינו לבין שותפו הוותיק והקשוח ליברמן.
נתניהו היה מוכן להגיע להפסקת אש עם חמאס, בתיווך מצרי, ובמשך כמה ימים נראה שהדברים הולכים לכיוון הזה. כמו שזה עשוי לעבוד. אבל נתניהו לגמרי לא היה מוכן להקל את המצור על עזה, אשר חונק יותר ויותר את מה שנותר מכלכלתה. מעבר הגבול ברפיח המחבר את רצועת עזה למצרים היה אמור להיפתח לאחר הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית (למעשה, זאת הייתה הסיבה העיקרית לכך שחמאס נכנס לעסקה הזאת לכתחילה), אך גנרל סיסי במצרים – שהוא עוין ביותר לחמאס ונמצא ביחסים מצוינים עם נתניהו - חזר בו מחלקו בעסקה והמשיך להחזיק את מעבר רפיח סגור. וכך חמאס לא הסכים על הפסקת אש, ודרש את סיום המצור - ונתניהו הגיב בהקטנת השטח הימי אליו רשאים הדייגים של עזה לצאת, וצמצם אותו משישה קילומטרים לשלושה, מהדק עוד יותר את החבל סביב צווארה של עזה. וחילופי האש בגבול עזה הסלימו מיום ליום ומלילה ללילה, והנה מצאנו עצמנו במלחמה שאף אחד לא באמת רצה בה. ניתן לומר שגם ממשלת ישראל וגם הנהגת החמאס שיחקו בהליכה על סף, ובסופו של דבר כולנו נפלנו לתהום.
בעיתוי הגרוע ביותר האפשרי, השיק עיתון "הארץ" בדיוק היום את ום הזה את "ועידת ישראל לשלום" שהוכנה כבר מה זמן רב, והזמין אח"מים רבים לבוא ולדבר על האפשרויות והסיכויים להשגת שלום בארצנו המיוסרת. באופן לא מפתיע, רבים מהנאומים שדווחו משם היו רחוקים מלהציע תקווה רבה.
למעשה, כאשר עורכי עיתון הארץ יזמו את האירוע הזה לפני כחצי שנה, הם ציפו שמזכיר המדינה יעמוד בלוח הזמנים שלו ויגיע להסכם בין ישראל לפלסטינים עד למועד שנקבע, 29 באפריל. במקרה זה, הכנס בחודש יולי היה אמור לספק להסכם שזה עתה נולד גיבוי ציבורי מתוך החברה הישראלית. גם כפי שהתפתחו הדברים, עדיין מיקם הארץ בהבלטה בראש עמודו הראשון מאמר שהוזמן במיוחד מנשיא ארצות הברית, ברק אובמה.
אובמה חזר על כל המילים היפות בהן השתמש בנאומו בירושלים, לפני שנה וחצי. שוב ביטא מחויבות אמריקאיות לשלום בין ישראלים לפלסטינים ולפתרון של שתי מדינות. חלק מהפעילים שאני מכיר לא טרחו לקרוא את המאמר עד הסוף. משפט המפתח היה תחוב באחת הפסקאות לקראת הסוף: "אנו נחושים לעבוד הן עם ראש הממשלה נתניהו והן עם הנשיא עבאס. כשיימצא הרצון המדיני להתחייב מחדש למשא ומתן רציני, ארצות הברית תתיצב, מוכנה לתרום את חלקה."
לפני אלפי שנים, נביא שחי בארץ הזאת השמיע אזהרה חמורה למי ששמו את מבטחם במעצמת על של אותם הימים: ""הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמך איש עליו ובא בכפו וּנְקָבָהּ. כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו".
כאשר יש מעט מאד לצפות מן המעצמות בעולם, נקטה קואליצית נשים לשלום שמרכזה בתל אביב יוזמה לפעולה, בתוך שעות מהכרזת הצבא על "המבצע" בעזה.
הערה: מועד ומיקום ההפגנה הועברו לשעה 18.00 ברחבת תאטרון הבימה. מיקום ושעה זאת מבטלים את המועד והמיקום שפורמסו כאן מקודם.
די להרג די לשכול, הכיבוש חייב ליפול
כשהתותחים רועמים - אנחנו לא שותקות
בחודש האחרון פלשה ישראל לאלפי בתים, עצרה מעל 600 איש, בהם ילדים ונשים.
בשבועות האחרונים התגברו האלימות והגזענות היומיומית של המדינה ונציגיה, ואלפי אזרחים שטופי שנאה גדשו את רחובות הערים השונות במסע הרס, נקמה ואלימות.
כיבוש מתמשך, דיכוי יומיומי, הריסות בתים והריסות חיים
ממשלת ישראל לא עוצרת לרגע- הורסת בחברון, מפקיעה אדמות בנגב, מדכאת באלימות הפגנות מחאה עממיות, תוקפת בעזה.
ישראל שוב יוצאת לעוד תקיפה מיותרת וחסרת אחריות. לתושבי הדרום ולתושבות עזה מגיע לחיות בכבוד, ללא איום תמידי וללא סכנה יומיומית
הפצצות והרוגים לא מובילים לביטחון. הם רק מובילים לעוד הפצצות ועוד טילים ועוד דם.
ניפגש ביום רביעי 9.7.14
בשעה 20:00 מול הקריה (בכניסה למתחם שרונה)
די למיליטריזם, די לכיבוש
קואליצית נשים לשלום
יגיע כפיים 3, תל-אביב-יפו
073-7373745
cwp@coalitionofwomen.org
איי.אפ.פי: עזה היום
