חיים ומוות
"מספיק כבר, וענונו! אתה לא רואה שאנחנו עסוקים?"
שרון גל, האחרון בשרשרת הארוכה של עיתונאים ישראלי שעשו הסבה לקריירה פוליטית, מצא לו סוס פופוליסטי לרכב עליו החל מיד עם כניסתו לכנסת: הצעת חוק להנהיג עונש מוות ל"מחבלים" פלסטינים. במקביל להנחת ההצעה על שולחן הכנסת הצטלם גל לסלפי שהופץ ברחבי הפייסבוק כשהוא אוחז שלט "גם אני בעד מוות למחבלים" וקרא לאחרים להצטרף אליו – ואכן, לא מעט אחרים פרסמו תמונות דומות של עצמם, ביניהם גם ילדים קטנים. חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין, שלא הצליח להשתחל לכנסת הנוכחית, זכה לדקת תקשורת יקרה כאשר הודיע שהוא מתנדב להיות תלין ולבצע הוצאות להורג במו ידיו.
להפתעתם של שרון גל, הגיב ראש הממשלה נתניהו בפעולה נחושה, אסר בתוקף על חברי מפלגתו לתמוך ב"יוזמת עונש המוות" והוריד אותה באבחה אחת מעל סדר היום. בעצם, זה לא היה צריך להפתיע, בהתחשב בכך שכבר עשרות שנים התנגדו שירותי הבטחון הישראליים וצמרת צה"ל להטלת עונשי מוות על פלסטינים. הכוונה, כמובן לעונשי מוות המוטלים על ידי בית משפט באופן פומבי, כאשר בין השמעת גזר הדין ובין מימושו בפועל יכולים לעבור חודשים ואפילו שנים ובהם יהפוך הנדון למוות למוקד תשומת לב כלל עולמית ולחצים אדירים יופעלו כדי למנוע את הוצאתו להורג.
רק פעם אחת ניסתה מדינת ישראל ללכת בדרך הזאת, כאשר בשנת 1965 נדון חבר פת"ח מחמוד חיג'אזי למוות. המהומה התקשורתית והמדינית שהתחוללה אז, ובמיוחד מעורבותו בפרופיל גבוה של עורך הדין הצרפתי-אלג'ירי השערוריתי ז'אק ורז'ס, אילצה את השלטונות לוותר על ביצוע גזר הדין. בסופו של דבר שוחרר חיג'אזי במסגרת עסקת חילופי אסירים בשנת 1971. מאז ועד היום משוכנעות כל זרועות הממסד הביטחוני הישראלי שלא כדאי לחזור על הנסיון הזה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%97%D7%99%D7%92%27%D7%90%D7%96%D7%99
האמור אינו חל על הוצאה להורג ללא משפט וללא הודעה מוקדמת, כאשר הידיעה על הכוונה הישראלית להרוג פלסטיני מסוים מתפרסמת רק לאחר שההוצאה להורג כבר בוצעה. בימים אלה עלתה לכותרות פרשת הריגתו של הנער הפלסטיני מוחמד האני אל-קוסבה בידי אלוף משנה ישראל שומר. מלכתחילה נטען כי הירי היה הגנה עצמית מוצדקת שכן חיי הקצין וחייליו היו בסכנה. יאיר לפיד הכריז מן "האופוזיציה" כי "צריך לתת גיבוי לקצין שירה וחיסל מחבל שיידה סלעים על הרכב שלו. סלעים הורגים, וחיילי צה"ל צריכים להיות מסוגלים להגן על עצמם".
לאחר כשבוע ניסה ארגון זכויות האדם "בצלם" לקלקל את המסיבה. תחקירני "בצלם" השיגו תצלומים ממצלמות האבטחה של תחנת דלק פלסטינית סמוכה למקום האירוע, המעידים כי הנער אמנם יידה אבן לעבר ג'יפ המח"ט, אולם הוא נורה בגבו ונהרג כאשר כבר נמלט מהמקום ולא היתה מצידו שום סכנה לחיילים הישראלים. אבל הגילוי הזה לא ממש שינה את הבעות התמיכה שהשמיעו בכירים במערכת הצבאית והפוליטית הישראלית למעשהו של אל"מ שומר.סיכם את גל התגובות השני עדי ארבל מן "המכון לאסטרטגיה ציונית": "מי שזרק אבן על רכב פעם אחת, ינסה לזרוק שוב. הפעם הראשונה היא ניסיון לרצח שמצדיקה ירי גם בזמן הבריחה שלו, ואם הוא בטעות מת, נו שוין. על הפעם העתידית שנמנעה בכך שהוא מת - צריך להעניק צל"ש ליורה. עם הוראות פתיחה באש מוסריות באמת, לא צריך שום חוק שייקבע עונש מוות למחבלים." ומה חושב עדי ארבל וחבריו מן "המכון לאסטרטגיה ציונית" על כמה וכמה אירועים שבהם מתנחלים ישראלים ידו אבנים בחיילים האמורים לשמור עליהם, ובחלק מהמקרים תקפו גם קצינים בכירים? ככל הידוע, במקרים כאלה המכון המכובד אינו ממליץ על ירי על מנת להרוג.
לעקוף את הפיל
בערב לפני שההסכם עם איראו הפך לעובדה רשמית נשלח אל ראשי מפלגת הליכוד דף המסרים שאותו נדרשו להעביר לתקשורת האלקטרונית בו ברגע שהחדשות מוינה יבשרו את חתימת ההסכם. וכך אכן היה - הכותרת הענקית "הסכם לדראון עולם" הופיעה בעיתון "ישראל היום", הלא הוא הביביטון, ונציגי הממשלה פתחו במירוץ אל כל אמצעי התקשורת וחזרו בלי הפסק על הנקודות שנקבעו: 1. ההסכם רע, גרוע, נורא, הסכם כניעה, הסכם מינכן החדש, אובמה הוא צ'מברלין החדש הנכנע להיטלר שבטהראן וכו' וכו'. 2. אלמלא נתניהו ומאציו הבלתי נלאים למען המדינה המצב היה עוד רע יותר ונורא יותר והרה אסון הרבה יותר. 3. האופוזיציה הישראלית אשמה וצריכה להתבייש בכך שלא תמכה מספיק בנתניהו בכל מאבקו ובכך שהיא מותחת ביקורת עכשיו במקום להתייצב בדום מתוח לימין ראש הממשלה.
הנקודה השלישית התגלתה כאפקטיבית כאשר הודיע יצחק הרצוג, ראש מפלגת העבודה/המחנה הציוני האמורה להיות מפלגת האופוזיציה העיקרית, כי הוא מסכים לביקורת החריפה שמתח ראש הממשלה על ההסכם עם איראן, כי "בנושאי בטחון לאומי אין ממשלה ואופוזיציה" וכי בכוונתו לצאת לשליחות הסברה בארצות הברית ולעשות שם נפשות נגד ההסכם. למעשה, התנדב הרצוג למלא את התפקיד שהיה אמור לבצע שר החוץ בממשלת נתניהו, מה שעורר גל שמועות כי בקרוב יקבל את התפקיד הזה באופן רשמי (בינתיים, הרצוג מכחיש בתוקף...).
"איזה מין הסכם זה? ההסכם מעניק לאיראנים התראה של 24 יום בטרם תבוצע ביקורת במתקניהם הגרעיניים. ב-24 ימים אפשר לטשטש את מה שמתרחש שם" התריע ראש הממשלה. כידוע, כבר עברו הרבה יותר מאשר 24 שנים מאז דרש נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי לקיים ביקורות בינלאומיות בכור הגרעיני הישראלי בדימונה, דרישה אשר גרמה באותו זמן משבר חמור ביחסים בין ישראל וארה"ב (אם כי הוא נשמר ברובו בסוד). יותר מעשרים וארבע שנים עברו גם מאז מרדכי וענונו ביקורת בלתי רשמית לחלוטין ופרסם את ממצאיו בעיתונות הבינלאומית – ועל כך שלם בשמונה עשרה שנות מאסר, ועד עתה נאסר עליו לצאת מהארץ או להיפגש עם אזרחים זרים, לבל יפרסם את ממצאי הביקורת שבימע ב-1985. ואולם הנשק הגרעיני הישראלי אינו חלק מן הויכוח המתנהל על ההסכם בנושא האיראני, ואפשר להניח שגם להבא ימשיכו כל המתווכחים לעקוף את הפיל הגדול הזה שבאמצע החדר.
בחודשיים הקרובים ככל הנראה יקדיש נתניהו את כל זמנו ומרצו למאבק בלתי נלאה בזירה האהובה עליו, זירת הפוליטיקה הפנימית האמריקאית. את כל כוחו והשפעתו וכל לה שנותר מיוקרתה והשפעתה של מדינת ישראל הוא ישקיע במאבק חזיתי וטוטאלי נגד נשיא ארצות הברית, מאמץ בלתי מתפשר למצוא בכל מחיר את 13 הסנטורים הדמוקרטים שיסכימו לחצות את הקווים ולהפיל את הוטו הנשיאותי ולהנחיל מפלה קשה וצורבת לנשיא ממפלגתם ונצחון אדיר ליריביהם הרפובליקאים. המאבק הזה ימשך במשך החודשיים הקרובים, פרק הזמן שנקבע לחברי הקונגרס לבחון את ההסכם עם איראן.
על פי לוח המזנים הזה, ההצבעה הדרמטית על גבעת הקפיטול תתקיים בדיוק באמצע ספטמבר, זמן פתיחתה של העצרת הכללית של האו"ם - שזה בדיוק הזמן שבו עשויות לעלות על סדר היום יוזמות חדשות באשר לכיבוש הישראלי המתקרב אל יובל החמישים. ואז? האם יהיה אובמה תשוש מן המאבק האדיר וחסר חשק לפתוח במאבק נוסף – או להיפך, מלא זעם ומרירות על ראש ממשלת ישראל ונכון לשבור את הכלים גם בנושא הפלסטיני?
דילמת המורים
ב-21 ביולי, יעלה נושא היחסים בין ישראל לפלסטינים על סדר היום באוטווה שבקנדה, שם תתכנס ועידת ועידת ארגון החינוך הבינלאומי, המאגד 321 איגודים של מורים מ- 162 מדינות. לקראת הועידה הציגו איגודי המורים מבריטניה ומדרום אפריקה הצעות החלטה חריפות, במיוחד ביחס להרג ולהרס שנגרמו ברצועת עזה בשנה שעברה והשפעתם החמורה על הילדים והנוער – ובסיכום, קריאה רשמית לכל ארגוני המורים בעולם לקדם חרם על מדינת ישראל.
בישיבה מקדימה שהתקיימה בבריסל בחודש שעבר ניהלו נציגי הסתדרות המורים הישראלית מאבק מר נגד ההצעות הבריטיות והדרום אפריקאיות – ובסיומו הוסכם כי הועידה לא תאמץ החלטות חדשות בנושא הפלסטיני אלא רק תאשר מחדש את ההחלטות שכבר קיבלה בנושא זה הועידה הקודמת, בשנת 2011.
ואולם כדי להגיע לכך נדרשו נציגי המורים הישראלים להסכים להעניק גם הם את תמיכתם בהחלטות משנת 2011, ביניהן הקביעה כי "הכיבוש הישראלי הנמשך בגדה המערבית, קיומן של התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות שם והשפעתם על חיי פלסטינים, כולל [מניעת] גישה למים, יחד עם המצור על עזה, כופים מגבלות חמורות על ההתפתחות הכלכלית והחברתית הפלסטינית" – וכן קריאה לפירוק "חומת ההפרדה" המשתרעת לאורך 700 ק"מ, על פי קיבעת בית הדין הבינלאומי בהאג, ולבסוף "הבעת דאגה בשל היחס הבלתי אנושי לילדים פלסטינים העצורים בישראל, לפי דו"ח הארגון הבינלאומי להגנה על ילדים (די.סי.איי.)".
לאחר שבועיים הדליף מישהו לערוץ 10 של הטלויזיה הישראלית את פרטי הצעת ההחלטה אשר לה הסכימה הסתדרות המורים, המייצגת 150,000 מורים ישראלים (כולל המורים המלמדים בבתי הספר בהתנחלויות...). בעיתונות הופיעו כותרות רעשניות " פרסום ראשון: הסתדרות המורים חתמה על קריאה לחרם על ההתנחלויות", "הסתדרות המורים תומכת במדינה פלסטינית" ועוד ועוד. מיד נשמעו תגובות זועמות צפויות מצידה הימני של המפה הפוליטית, ואף איומים של מורים דתיים-לאומיים לפרוש מהסתדרות המורים. נציגי ההסתדרות הגנו על עצמם: "בזכות החתימה על המסמך מנענו חרם על ארגוני המורים הישראלים ונוסח חריף נגד ישראל. בין היתר מנענו הכרה בזכות השיבה של הפלסטינים וגינוי הפצצות חיל האוויר בעזה. גם ההחלטות שאושרו קשות, אך כולנו מכירים את המצב המדיני בעולם". ועוד התחייבו ראשי הסתדרות המורים: "הבאנו את הדברים בפני הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, משרד החוץ והמשרד לעניינים אסטרטגיים, ונפעל באחריות ובהתאם להמלצתם". אז בעוד ארבעה ימים יתייצבו נציגי המורים הישראלים, הנתונים בין הפטיש לסדן, באולם הועידות הענק באוטווה. ואיך הם יצביעו?
ושוב, סוסיא
פינוי הדחפורים האימתניים שהופיעו לפני שבועיים ליד הכפר סוסיא שבדרום הר חברון התגלה כדחיה זמנית בלבד בתכניות ההרס של השלטונות הצבאיים. ב-12 ביולי הזמינו הרשויות הצבאיות את תושבי הכפר לפגישה ובה מסרו רשמית כי הדחיה בביצוע ההריסות היתה רק מחווה הומניטרית לרגל חודש הרמדאן וכי ההריסות יבוצעו מיד לאחר סיום הרמדאן ויכללו כמעט חצי מהמבנים בכפר. נציגי הצבא ציינו בגילוי לב כי מופעל עליהם לחץ גדול שקשה לעמוד בו מצד המתנחלים מההתנחלויות הסמוכות לסוסיא ובידי עמותת המתנחלים "רגבים", הדורשים במפגיע כי "הבתים הבלתי חוקיים" יוחרבו ללא דיחוי.
בעקבות זאת הרימו "בצלם" ו"רבנים לזכויות האדם" קול אזעקה דחופה, ופעילים מירושלים קראו לנוכחות רציפה של ישראלים בסוסיא כדי לנסות למנוע או לעכב את ההרס, וכן הוחלט על קיום הפגנה משותפת לישראלים ופלסטינים במקום ביום שישי ה-24 ביולי. בארצות הברית הצטרפה לקריאה "ברית שיקום הבתים" ו"הקול היהודי לשלום", וחתימות נאספו על עצומה למזכיר המדינה ג'ון קרי הקוראת להתערבותו הדחופה. חברת בית הנבחרים אנה אשו מקליפורניה – אשר לה קשר מיוחד עם המזרח התיכון, בהיותה בת לכנסיה הנוצרית האשורית שמרכזה בעיראק – צרפה את קולה לקריאה שלא להחריב את סוסיא.
היום אחר הצהרים מצאה מחלקת המדינה של ארה"ב זמן להתיחס לסוסיא בין כל יתר הנושאים הבוערים שעל סדר היום הבינלאומי. "אנו קוראים במלוא החומרה לישראל להפסיק להרוס בתים ולהפקיע קרקעות בכפר סוסיא. הרס חלקי ופינוי פלסטינים מבתיהם יהיה מזיק ופרובוקטיבי", אמר דובר מחלקת המדינה ג'ון קירבי והוסיף כי "למעשים אלו תהיה השפעה מעבר לבעיה האנושית של המשפחות שפונו. אנחנו חוששים שהרס הכפר יחריף את האווירה לאפשרות להידברות ויקבע סטנדרטים לנישול ולהפקעת קרקעות על רקע פעילות ההתנחלויות באזור".
זה אמור להספיק כדי להרתיע את נתניהו. ובכל זאת, חשוב לקיים נוכחות בסוסיא בשבועות הקרובים.
נ.ב. עדי ארבל שדבריו בזכות הרג זורקי אבנים צוטטו בדף הזה ביקש לציין כי הדברים נאמרו בשמו האישי בלבד ולא בשם המכון לאסטרגיה ציונית שבו הוא נשוא במשרה, ובאשר לאפשרות שחיילים ירו בזורקי אבנים יהודים הוא ציטט מה שכתב בהקשר זה " בתגובות לפוסט המקורי בפייסבוק (https://www.facebook.com/arbel.adi/posts/10206903995021905), כששאלו אותי על מתנחלים / חרדים, כתבתי מפורשות: "מי שזורק אבן על רכב נוסע צריך לירות בו. מאד פשוט. אם הוא מת - בעיה שלו. קוראים לזה דמו בראשו." עד כאן דבריו של עדי ארבל, המגלה עקביות רבה. עדיין אני מפקפק אם אכן יקרא ארבל להעניק צל"ש לחייל שירה במתנחל, ובודאי אני מפקפק מאד שאחרים במחנהו הפוליטי ינקטו עמדה כזאת. ובכל מקרה, זה לא עומד לקרות - חיילים נמנעים אפילו מלעצור מתנחלים, וחס וחלילה לא ירו בהם.
נ.ב. עדי ארבל שדבריו בזכות הרג זורקי אבנים צוטטו בדף הזה ביקש לציין כי הדברים נאמרו בשמו האישי בלבד ולא בשם המכון לאסטרגיה ציונית שבו הוא נשוא במשרה, ובאשר לאפשרות שחיילים ירו בזורקי אבנים יהודים הוא ציטט מה שכתב בהקשר זה " בתגובות לפוסט המקורי בפייסבוק (https://www.facebook.com/arbel.adi/posts/10206903995021905), כששאלו אותי על מתנחלים / חרדים, כתבתי מפורשות: "מי שזורק אבן על רכב נוסע צריך לירות בו. מאד פשוט. אם הוא מת - בעיה שלו. קוראים לזה דמו בראשו." עד כאן דבריו של עדי ארבל, המגלה עקביות רבה. עדיין אני מפקפק אם אכן יקרא ארבל להעניק צל"ש לחייל שירה במתנחל, ובודאי אני מפקפק מאד שאחרים במחנהו הפוליטי ינקטו עמדה כזאת. ובכל מקרה, זה לא עומד לקרות - חיילים נמנעים אפילו מלעצור מתנחלים, וחס וחלילה לא ירו בהם.
