התלקחות באי של יציבות
אוטובוס בוער בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים
תצלום: מחלקת כיבוי אש, ירושלים
ביום ראשון השבוע פרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ברכה לאזרחי ישראל לרגל השנה החדשה וסיפר להם עד כמה טוב מצבם ושפר גורלם. "בשנה החולפת ראינו עד כמה מדינת ישראל היא מיוחדת. האדמה רועדת סביבנו אבל ישראל היא אי של יציבות, של שגשוג, של קדמה. הקמנו פה מדינה לתפארת, דמוקרטיה חופשית, תוססת ויוצרת, מגדלור של שפיות וקדמה". כך אמר ראש הממשלה לאזרחיו, ומיד הוסיף "המשימה הראשונה במעלה היא להמשיך להקיף את מדינת ישראל בגדר ביטחון".
יומיים וחצי בדיוק לאחר פרסום הברכה הנלבבת הנ"ל כינס ראש הממשלה ישיבת חרום כדי לדון בבעירה המשתוללת ומתרחבת בעיר ירושלים במרחק לא רב מלשכתו – מהומות נרחבות, עימותים מתמשכים של שוטרים עם מפגינים פלסטינים, תמונות דרמטיות מירושלים עולות אל ראש החדשות העולמיות...
הנפץ שהצית את האש בירושלים, כמו בהרבה מאד מקרים בעבר, בא מן המתחם הקדוש הידוע ליהודים בשם "הר הבית" ולמוסלמים כ"חראם א-שריף". זהו המקום שם עמד בית המקדש היהודי - ליתר דיוק, שני בתי מקדש בזה אחר זה, שאת השני בהם החריבו לגיונות האימפריה הרומית בשנת 70 לספירה. את זכרו של בית המקדש נטלו עמם היהודים בכל ארצות נדודיהם, ובזכרונם הקולקטיבי התנקה בית המקדש מכל השחיתות שאפיינה את כוהניו בדורות האחרונים לקיומו והפך לכליל היופי והשלמות, התגלמות חלומות הגאולה היהודיים מדור לדור. לאחר מאות שנים בשלטון הרומי המאוחר והבינזטי המוקדם, בהם שימש המקום הזה כמזבלה, הגיעו לירושלים צבאות האיסלם. המוסלמים ניקו את גלי האשפה ובנו שם את מסגד אל-אקצה, שהוא מזה 1300 שנה המקום השלישי בקדושתו לדת האיסלאם לאחר מכה ומדינה. לפי אמונת האסלאם, זהו המקום אליו הגיע הנביא מוחמד ב"מסע הלילה" הפלאי על גב סוסו המעופף.
במשך דורות רבים הנהיגו את הדת היהודית ומאמיניה רבנים פקחים שהיו ערים לסכנות החמורות של עימות בין דתי במקום הכל כך רגיש הזה. הם מצאו פתרון תיאולוגי מתוכחם לנטרל את הפצצה, והנחו את המאמינים כי מקום המקדש הינו קדוש מדי ואין לחלל אותו במדרך כף רגלם. את העליה אל המקום נורא ההוד הזה יש לדחות עד לבואו של המשיח. בינתיים הונחו היהודים המאמינים להמשיך להתפלל ליד הכותל המערבי, שריד המקדש - כפי שעשו מזה דורות על גבי דורות, מאה אחרי מאה.
אולם בימינו עברה הדת היהודית, בגרסתה השליטה במדינת ישראל, מוטציה מסוכנת. מנהיגים דתיים רבים יותר ויותר מנחים את תומכיהם לעלות בהמונים אל הר הבית, כדי להתפלל בו ולתקוע בו יתדות ובסופו של דבר להחריב את המסגדים ולבנות במקומם את בית המקדש השלישי. פעם היו "שוחרי המקדש" מסוג זה קבוצות קטנות שנחשבו כתמהונים אפילו בחוגי הימין הישראלי - אך לא עוד. כמו יתר גידולי הפרא בחברה הישראלית הם גדלו והתרבו והתרחבו וזכו לתמיכתם של חברי כנסת ממפלגות ממוסדות, כולל שרים בממשלה.
עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל היא שיהודים – ומבקרים לא מוסלמים אחרים – צריכים להנות מהאפשרות לבקר בהר. לכך לא הביעו הרשויות המוסלמיות כל התנגדות, והן אף מוכרות כרטיסי כניסה למקום וזוכות בכך למקור הכנסה בלתי מבוטל. אולם בחודשים האחרונים גבר והלך מספר הקבוצות המאורגנות של יהודים ישראלים מאנשי הימין הקיצוני, שאינם מסתירים את כוונתם ושאיפתם להפוך ממבקרים לבעלי הבית ולדחוק מהמקום את רגלי המוסלמים. כך התרבו התקריות וההתנגשויות. המשטרה החלה לאסור כניסת גברים מוסלמים מתחת לגיל חמישים, אך התירה כניסת נשים מוסלמיות - ואז התארגנו קבוצות של נשים מוסלמיות אשר התעמתו עם אנשי הימין. בעקבות זאת נשמעו דרישות למנוע גם את כניסת הנשים. בחודש האחרון החלה המשטרה בנוהל חדש, למנוע כניסת כל המוסלמים להר בשעות הבוקר "כדי למנוע התקפות על מבקרים יהודים" – מה שעורר את החשד שיש כוונה ליצור סטטוס קוו חדש של שעות תפילה שייוחדו ליהודים.
כך הגענו אל השבוע הזה, שבוע ראש השנה היהודית החדשה, שאותו ניצלו מרבית אזרחי ישראל לחופש ונופש ומנגל - אך מאות מאנשי הימין הקיצוני הודיעו על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעליה על ההר ותפילה שם. בראשם עמד אורי אריאל, שר החקלאות בממשלת נתניהו, וביניהם היו גם צעירי מפלגת הליכוד של נתניהו עצמו שהודיעו כי יעלו על ההר כדי "לממש את הריבונות היהודית". עשרות צעירים פלסטינים נזעקו לבוא ולהגן על המקום הקדוש להם, וכדי לעקוף את ההגבלות המשטרתיות הם הגיעו לשם כבר בלילה הקודם ולנו במסגדים - לקדם את פניהם של אנשי הימין. בשעות הבוקר המוקדמות פשטו שוטרים על המסגדים כדי "לאבטח את קיום ביקורם של היהודים" והתעמתו עם הצעירים באלימות רבה. עשרות צעירים פלסטינים נעצרו והאחרים נהדפו אל תוך מבנה המסגד, ואז הגיעו השר אריאל וחבריו תחת אבטחה משטרתית כבדה. השר אריאל התפלל בהפגנתיות על ההר והבטיח לחזור גם למחרת.
למשמע הידיעה, החלו מאות מוסלמים לנהור אל המסגדים. המשטרה החלה למנוע את כניסתם של "עושי צרות מוסלמים" לפי רשימת שמות ותצלומים שהוכנה בידי שירותי הבטחון. האנשים שכניסתם נמנעה התעמתו עם המשטרה בסמטאות שמסביב למתחם ההר הקדוש. העימותים התרחבו והתפשטו לכל רחבי מזרח ירושלים. לכל אורכו של "קו התפר" המתפתל, המפריד בין השכונות הערביות לבין השכונות היהודיות שהוקמו על קרקע פלסטינית מופקעת, התרבו המהומות, העימותים והשלכת אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה. נהג ישראלי, אלכסנדר לבלוביץ בן ה-64, נהרג בתאונת דרכים ליד "קו התפר". המשטרה קבעה כי התאונה נגרמה בגלל אבנים שפגעו ברכבו וגרמו לו לאבד שליטה.
אמצעי התקשורת הישראליים הדגישו בעיקר את מותו של לבלוביץ – הרבה פחות את האירועים שקדמו לו. הכותרות רדפו זו את זו בעיתונים בעלי התפוצה ההמונית: "אלכסנדר נרצח בדרך מסעודת החג"/"טרור האבנים משתולל!"/"האבן הורגת, אבן היא נשק רצחני!"/"לעצור את הרוצחים!"/"טרור ללא הפסקה ברחובות ירושלים"/"עיר בירה תחת מתקפה"/"די לסלחנות למיידי האבנים!"/"צריך יד חזקה!". ואכן בהתיעצות החרום שקיים ראש הממשלה, בלב ליבו של מגדלור היציבות והקדמה, נדונו צעדים חריפים נגד זורקי אבנים ונגד הוריהם של זורקי אבנים, קנסות כבדים וחיוב שופטים להטיל עונשי מאסר ארוכים ושינוי הוראות הפתיחה באש לשוטרים וחיילים וגם הצבת צלפים שירו במיידי האבנים ממרחק.
באותו זמן, התגובות בזירה הבינלאומית שמו את האצבע על מקור הבעיה – הנסיונות להשתלטות יהודית על מקום קדוש מוסלמי. רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם וגם הסטטיט דפרטמנט פרסמו קריאות תקיפות לממשלת ישראל לקיים ולשמר את הסטטוס קוו בהר ולא לשנותו. עבדאללה מלך ירדן, אשר לממלכתו ניתן בהסכם השלום מ-1994 מעמד רשמי בנושא המקומות הקדושים בירושלים, פרסם אזהרה תקיפה כי "כל פרובוקציה נוספת בירושלים, שבה יתעמתו שוטרים עם מתפללים מוסלמים באל-אקצא, עלולה לפגוע ביחסים בין המדינות". ואילו סלמן מלך סעודיה יצא בשורת שיחות טלפון דחופות ומתוקשרות עם מנהיגי העולם – החל מנשיא רוסיה פוטין, דרך מנהיגי אירופה ועד אובמה בבית הלבן, מכולם ביקש המלך את עזרתם והתערבותם למנוע את הבערה העלולה לפרוץ בירושלים. רק ימים ספורים לפני כן התגאה דורי גולד, איש אמונו של נתניהו שמונה כמנכ"ל משרד החוץ, ביחסים הטובים שנרקמו בשנים האחרונות בין ישראל וסעודיה...
הבוקר, מועצת הביטחון של האו"ם קראה לישראל - פה אחד ובתקיפות - לשמור על הסטטוס קוו בחראם א-שריף (בהחלטה נקרא המקום בשם זה ולא אחר). לשווא מחה שגריר ישראל רון פרושאור על "ניסוח חד-צדדי שלא הזכיר את יידוי האבנים הפלסטיני".
עם זאת, בו בזמן זכה נתניהו לפרס תנחומים בלתי מבוטל בנושא אחר. בהשפעת ארצות הברית ועם תמיכה אירופאית, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דחתה על הסף הצעה להטיל פיקוח בינלאומי על הכור הגרעיני הישראלי בדימונה.
השילוב של שתי ההחלטות באותו היום מבטא מסר פושר מן הקהילה הבינלאומית: ישראל נדרשת לנהוג בזהירות ביחסיה עם הפלסטינים כעם ועם המוסלמים כקהילה דתית - אך בו בזמן ניתנה לה יד חופשית לשמור מאחורי הקלעים מונופול גרעיני, כולל טילים הנישאים בצוללות המסוגלים למחוק מן המפה כל עיר במזרח התיכון. אכן, אי של יציבות...
