יום שבת, 26 בספטמבר 2015

הר געש

הר געש 
צילום: www.geo.mtu.edu

לפני שבועיים התפרץ הר געש במרכז העיר רייקיאוויק, בירת איסלנד. כך לפחות הגדיר משרד החוץ של מדינת ישראל את החלטת מועצת העיר רייקיאוויק, שקראה להחרמת מוצרים מישראל כדי "להביע תמיכה בזכותם של הפלסטינים לעצמאות וליצור לחץ על הרשויות בישראל לסיים את הכיבוש של השטחים הפלסטיניים". בפרשנות של דובר משרד החוץ בירושלים: "הר געש של שנאה לשמה ללא שום סיבה והצדקה". ואילו הליגה נגד השמצה של ארגון בני ברית איימה ליזום חרם כלכלי על איסלנד בארצות הברית – איום של ממש על מדינה קטנה שהיצוא לארה"ב הוא חלק משמעותי בכלכלתה.

ב"הארץ" הגיב גדעון לוי: " פעם רייקיאוויק אהבה מאוד את ישראל, ושלחה את מיטב בנותיה ובניה להתנדב בקיבוצים. רייקיאוויק, כמו רוב העולם, שונאת את הכיבוש הישראלי. היא שונאת עוול ואפרטהייד והפרות של המשפט הבינלאומי וקולוניאליזם. רייקיאוויק היתה פעם אוהבת ישראל, ועכשיו היא לא יכולה לשתוק עוד."

בסופו של דבר פרסם ראש עירית רייקיאוויק הבהרה, והצהיר כי הכוונה היא לחרם על מוצרי ההתנחלויות ולא על כלל המוצרים הישראליים. ובכך יישרה רייקיאוויק קו עם הפרלמנט האירופי אשר החליט ברוב אדיר לסמן בסימון מיוחד את מוצרי ההתנחלויות המגיעים אל השוק האירופי. ובמיוחד, הסוציאל דמוקרטים האיסלנדים המחזיקים ברוב במועצת העיר יישרו קו עם עמדת המפלגות הסוציאל דמוקרטיות בסקנדינביה שכולן מחויבות למאבק בכיבוש הישראלי ובהתנחלויות ולמימוש פתרון שתי המדינות (מועצת העיר קופנהגן כבר קיבלה לפני כמה חודשים החלטה להחרים את מוצרי ההתנחלויות, וזה לא עורר כל כך הרבה רעש...)

ועוד הר געש דיפלומטי – הפעם ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שם שוכנת שגרירות ברזיל. למקום הגיעה משלחת של דיפלומטים ישראלים לשעבר, שהפכו למבקרים חריפים מאד של מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית - שלושת הדיפלומטים הבכירים שנמנים עם חברי הקבוצה הם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה אילן ברוך והשגריר לשעבר בפריז אלי בר-נביא. השלושה ביקשו משגריר ברזיל בישראל להעביר פניה בלתי שגרתית אל נשיאת ברזיל דילמה רוסף – הם ביקשו שתסרב לקבל את שגריר ישראל המיועד, דני דיין.

דני דיין הוא אדם מוכשר שמילא תפקידים ציבוריים שונים. הוא גם יליד ארגנטינה, שכנתה של ברזיל, ומדבר ספרדית שוטפת. אלא שחלק גדול מהתפקידים שמילא דיין היו במסגרת מועצת יש"ע, הגוף המאגד את המתנחלים בשטחים הכבושים, שבראשה עמד מספר שנים. הוא אינו סתם מתנחל, אלא מנהיג פוליטי ואידאולוגי אשר אף זכה לכינוי "שר החוץ של המתנחלים". שלושת הדיפלומטים המורדים ציינו כי אם תקבל ממשלת ברזיל את דיין כשגריר המייצג את מדינת ישראל בברזיליה היא תיתן בכך הכרה למפעל ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים. "דיין הוא מתנחל המחויב אידיאולוגית למדיניות שאותה מגדירה ברזיל כבלתי חוקית לפי הדין הבינלאומי. דיין מתנגד לפתרון שתי המדינות,  הסכמה ברזילית למינויו תשלח מסר שלילי מאוד לכל הפלסטינים והישראלים התומכים בפתרון זה".

לפי הפרוטוקול הדיפלומטי, מדינה שמעוניינת למנות אדם לתפקיד שגריר במדינה אחרת צריכה להעביר בקשה רשמית לקבלת כתב הסכמה של המדינה המארחת. אם המדינה המארחת אינה מנפיקה כתב הסכמה לא ניתן לבצע את המינוי. בדרך כלל הדברים לא מגיעים עד כדי סירוב רשמי ופומבי, שכן נהוג לסכם את המינוי מראש במגעים בלתי רשמיים. במקרה זה מיהר נתניהו להודיע על המינוי בברזיל כדי לתת פרס לדני דיין, אשר תמך בו בבחירות האחרונות, וכנראה מבלי לברר את הענין עם הברזילאים. נשיאת ברזיל הביעה באופן בלתי רשמי חוסר נחת הרוח מן המינוי, אם כי עד עתה לא דחתה אותו רשמית.

עם פרסום דבר הפגישה של ליאל וחבריו עם שגריר ברזיל התעוררה סערה של התקפות נגדם. ראשי ה"אופוזיציה" יאיר לפיד, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ הודיעו בפומבי על תמיכתם במינויו של דני דיין. יחימוביץ  אף הגדילה לעשות בהצהרה של ידידותה האישית החמה עם דני דיין:  "הוא איש ראוי מאין כמותו,  קצין בצה"ל, יזם הייטק מוכשר, כלכלן, נבחר ציבור, איש ציבור – אז מה אם הוא גר בהתנחלות? יש הרבה אנשים בעמדות בכירות שגרים בהתנחלויות, אז מה?"). אכן, יש הרבה מתנחלים המחזיקים עמדות בכירות במדינת ישראל – כנראה שבקרוב גם המפכ"ל החדש של משטרת ישראל יהיה שכזה. אבל בדרך כלל מינוי מתנחלים לעמדות השפעה בכירות בישראל אינו מחייב את אישור ממשלת ברזיל... 

ובינתיים השטח ממשיל לבעור. אמנם נכון לעכשיו המתחם הקדוש והרגיש בהר הבית/חראם א-שריף נרגע מעט. אבל בהרבה מאד מקומות אחרים, פחות מפורסמים ופחות קדושים – למעשה, כמעט בכל מקום בו חיים פלסטינים תחת כיבוש שהפך מזמן בלתי נסבל - נמשכות יום יום תקריות, התנגשויות, ירי וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. האם זאת האינתיפאדה השלישית שכל כך הרבה דיברו עליה וציפו לה וחששו מפניה? אמצעי התקשורת ההמונית בישראל חדלו לעסוק בשאלה הזאת, ובמקום זאת המציאו מונח חדש "טרור האבנים". זה פותר את הבעיה, אם זה טרור צריך לדכא אותו ולהדביר אותו. כך אומר יום יום ראש הממשלה נתניהו, שאיום הפצצה האיראנית נגזל ממנו והוא זקוק בדחיפות לתחליף. כך כותב מדי יום "ידיעות אחרונות" אשר מתנגד לנתניהו ובימי בחירות תומך בכל מועמד שירוץ נגדו, אבל בימים אלה מעניק לראש הממשלה רוח גבית ל"מלחמה בטרור האבנים".

שלושה אמצעים דורש ראש הממשלה להנהיג – צלפים שאותם תציב המשטרה לירות ממרחק בזורקי אבנים, עונשי מאסר מינימום כבדים שיוטלו על מיידי אבנים שיגיעו חיים עד ספסל הנאשמים, וקנסות כבדים שיוטלו על הוריהם של מיידי אבנים שהם עדיין מתחת לגיל האחריות הפלילית. השלישי בין האמצעים האלה הוא אולי הדרקוני ביותר. אם הוריו של ילד זורק אבנים לא יוכלו לשלם את הקנס הכבד שיוטל עליהם – ואין ספק שבחלק גדול מהמקרים הם לא יוכלו – הרי לפי הצעת נתניהו תישלל מהם קיצבת הביטוח הלאומי, הקיצבה הקטנה והעלובה שבקושי רב מחזיקה הרבה משפחות במזרח ירושלים מעל פני המים. האם הגברת עוני נורא בקרב הפלסטינים תביא קץ לזריקת האבנים? בכך אפשר להטיל ספק.  

באופן ראוי לציון, היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין שם מכשולים בדרכו של ראש הממשלה לאישור החוקים והאמצעים ל"מלחמה בטרור האבנים", והביא טיעונים רבים מתחום זכויות האדם והאזרח, עצמאות המערכת השיפוטית וההליכים המשפטים הראויים. באופן ראוי לציון,  כי היועץ ויינשטיין נבחר במיוחד כדי שיהיה לראש הממשלה יועץ משפטי כנוע ומאולף, שלא ישים מכשולים בדרכו. 

גם הרמטכ"ל גדי איזנקוט לא ממש מגלה התלהבות מן המסע המתוקשר שמנהל ראש הממשלה: "הרמטכ"ל העיר לאחרונה כי מתחילת השנה נהרגו 19 פלסטינים בגדה מירי חיילים, בתקריות שאירעו עקב יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. זהו מספר גבוה, שאינו מסייע להרגעת השטח". לכן, ציין הכתב עמוס הראל, "איזנקוט ואלוף פיקוד המרכז, רוני נומה, אינם נכנעים ללחצים שמפעילים עליהם כעת ראשי המתנחלים וח"כים בימין, להפגין יד נוקשה יותר בפיזור תקריות בגדה או לערוך שינוי נוסף בהנחיות הפתיחה באש בצה"ל".

אולם מאז פורסמו הדברים ביום ראשון השבוע, המספר של 19 פלסטינים הרוגים כבר אינו אקטואלי. ביום שלישי השבוע – בעיצומו של יום הכיפורים, שבו אמורים בני הדת היהודית להתוודת על חטאיהם ולצפות במתח לפסק דינו של אלוהים על מה שצפוי להם בשנה הקרובה – נורתה למוות בעיר חברון הצעירה הפלסטינית הדיל אל־השלמון. לפי גרסת הצבא, מתקן הבדיקה האלקטרו־מגנטי במחסום התריע בזמן שהיא עברה בו, החיילים צעקו לה לעצור והיא המשיכה בדרכה, ירו לכיוון הרצפה כמה קליעים כדי למנוע ממנה להתקדם, ואז ראו שהיא מניפה  סכין שהיה עמה ולכן ירו לעבר רגליה ואחר כך ירו ירי נוסף וקטלני. מהתחקיר שקיים ארגון "בצלם" עולה כי אל-השלמון החזיקה בידה סכין שהוסתרה בבגדיה, ולא נשמעה להוראות החיילים. אולם, היא לא ניסתה לדקור את החיילים, ולאחר שנורתה בשתי רגליה ושכבה על הקרקע לא הייתה כל הצדקה לירי בפלג גופה העליון. "ההתגייסות האוטומטית של גורמי הפיקוד הצבאיים למתן גיבוי ליורים משדרת לחיילים בשטח מסר ברור לפיו אין כמעט שום הגבלה לשימוש בכוח – ובכלל זה כוח קטלני – נגד אזרחים פלסטינים" אומרים אנשי "בצלם". בדיוק ההיפך מן המסר שהמפקד העליון של אותו צבא ניסה להעביר – או כך זה נראה – כמה ימים לפני כן.  


בינתיים מתכונן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לנאומו באו"ם הצפוי בשבוע הבא, ב-30 לספטמבר. במשך כמה שבועות עורר עבאס ציפיות והבטיח "להטיל פצצה". את טיבה של הפצצה הוא לא ביאר ועורר גל של ניחושים. בין האפשרויות שהוזכרו ביטול הסכמי אוסלו, הכרזה על פירוק הרשות הפלסטינית והעברת האחריות האזרחית והביטחונית בשטח לישראל ככוח הכובש, הפסקת שיתוף הפעולה הבטחוני בין שירותי הבטחון הפלסטיניים לאלה של ישראל, הכרזה על פלסטין כ"מדינה תחת כיבוש" המבקשת את הגנת הקהילה הבינלאומית, ו/או פנייה למועצת הביטחון בבקשה לקבל את פלסטין כחברה מלאה.  

בינתיים, בימים האחרונים התפרסם כי בלחצם של דיפלומטים אירופים ואמריקאים הסכים עבאס לצמצם את גודלה ועוצמתה של "הפצצה" שתכנו להטיל. אפילו כך, עם כיבוש נמשך ללא סימן של תקוה באופק, במוקדם או במאוחר תוטל איזו פצצה. 

או שבנקודה בלתי צפויה יתפרץ הר געש.