יום שבת, 28 בנובמבר 2015

אז מה לעשות?

אז מה לעשות?

" זה המאבק של הציוויליזציה נגד הברבריות!" הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני אורחו המכובד, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. "בכל רחבי העולם יש מתקפה שמבוצעת על ידי איסלאמיסטים קיצוניים וכוחות הטרור. ישראל נלחמת בטרוריסטים האלה בכל שעה. אנו מאמינים שעל הקהילה הבינלאומית בכללותה לתמוך במאמץ הזה שלנו. זה לא רק המאבק שלנו, זה המאבק של כולם." אולי אולי סוף ירד להם האסימון, לאמריקאים ולאירופאים האלה? אולי הפעם סוף סוף הם יבינו מה שלא הבינו אחרי ה-11 בספטמבר ואחרי שרלי הבדו? אולי הם סוף סוף יבינו שמדינת ישראל היא חוד החנית של המערב התרבותי שנלחם בברבריות האיסלאמית, יתיצבו במאה אחוז לצידנו  ויפסיקו לנדנד ולברבר על הפלסטינים והכיבוש וההתנחלויות? 

מסתבר שגם הפעם לא. נכון, האורח האמריקאי הביע הזדהות מלאה עם זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה אל מול הטרוריסטים הפלסטינים האוחזים בסכינים או  במספריים. עם זאת, הוא ביקש שמדינת ישראל תבצע מחוות של רצון טוב שיסייעו לבנית אמון ולהרגיע את המצב,  כמו למשל היתרי בניה בכפרים פלסטינים בהם עד עתה זכו לביקורים תכופים של דחפורים ישראלים העוסקים בהרס "בתים בלתי חוקיים". וכאשר ביקש נתניהו לאזן את היתרי הבניה לפלסטינים על ידי בניה ב"גושי ההתנחלות" הגיעה מוושינגטון תגובה מיידית שלא הותירה מקום לספק : "התשובה היא - לא אחד גדול." ועוד "ממשלת ארה"ב מעולם לא הגנה או תמכה בהתנחלויות ולא נקטה מדיניות שנתנה להן לגיטימציה. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקאיים כאחד ראו בבנייה בהתנחלויות ובניסיונות הישראליים לקבוע עובדות בשטח כמהלכים שחותרים תחת פתרון שתי המדינות". 

ומה עם האירופאים? הרי ההתקפה של דעאש בפאריס התרחשה בדיוק ארבעים ושמונה שעות לאחר שהאיחוד האירופי החליט על סימון מוצרי ההתנחלויות המוצעים לצרכן האירופי. מה זה, הם לא מתחרטים? הם לא מתפכחים? גם אחרי מה שקרה בפאריס הם לא מבינים שצריך לתמוך בישראל ולשכוח משטויות כמו ההתנחלויות? אבוי, לא. הנשיא הולנד הכריז שצרפת נמצאת במלחמה נגד דעאש ושלח את מטוסיו להצטרף אל הרוסים בהפצצות כבדות במיוחד בסוריה. וביחד עם זאת, עדיין מצפה שמדינת ישראל תלך בדרכה של צרפת, אשר כבר לפני יותר מחמשים שנה ויתרה על שלטונה בארץ ערבית שנקראת אלג'יריה ופינתה משם יותר ממליון מתנחלים צרפתים. וכך גם הבריטים שיצאו מהודו וההולנדים שיצאו מאינדונזיה והבלגים שיצאו מקונגו, כולם מצפים ממדינת ישראל להעניק עצמאות למושבה שלה בשטחי הגדה המערבית. בעיר בריסל בירת בלגיה, שהיתה השבוע משותקת בחשש מהתקפת טרור, שוכן המוזיאון הטרופי הבלגי – מוזיאון אשר לפני מספר שנים עבר שינוי מהותי בתצוגה ובאורינטציה והפך למזויאון המתעד את פשעי הקולוניאליזם הבלגי. 

אז בעולם לא שוכחים את הפלסטינים ואת הכיבוש ואת ההתנחלויות, זה תמיד יעלה ויקפוץ בכל מיני מקומות ובכל מיני צורות, ותמיד יצטרכו הדיפלומטים והמדינאים הישראלים לרוץ ולכבות שריפות. הנה איגוד האנתרופולוגים האמריקאי החליט להטיל חרם על האקדמיה הישראלית כל עוד היא משתפת פעולה עם כיבוש ודיכוי הפלסטינים. והנה בית כל בו בברלין שהיה פעם בבעלות יהודית והוחרם בידי הנאצים וכיום הוא בבעלות תאילנדית החליט להסיר מוצרי התנחלויות מהמדפים, אבל על זה אפשר היה להתגבר תוך העלאה מסיבית במיוחד של זכר השואה ופניה רבת עוצמה אל רגש האשמה הגרמני. והנה מפלגת הלייבור הבריטית מחליטה להטיל חרם על חברת שמירה ואבטחה בינלאומית אשר פעילה מאד גם בבתחי הכלא בהם מוחזקים פלסטינים בישראל... 

אבל, נכון לעכשיו, את כל זה יכול ראש הממשלה נתניהו להגדיר כדקירות סיכה. העולם לא שכח את הפלסטינים. אבל הם גם לא ממש בראש סדר העדיפויות, כאשר המדינאים והגנרלים ואנשי הביטחון מתרוצצים בין כל כך הרבה משברים אחרים. כנראה שלפחות בזמן הקרוב אף אחד לא עומד להפעיל לחץ שנתניהו לא יוכל לעמוד בו. בשבע שנות נשיאות, היו כמה וכמה מקרים בהם נראה ברק אובמה על סף התנגשות חזיתית עם בנימין נתניהו, ותמיד הוא נרתע הרגע האחרון. רק פעם אחת הלך נשיא ארצות הברית עד הסוף - וזה לא היה בענין הפלסטיני אלא על הגרעין האיראני. בנושא הזה, אובמה היה נחוש והחלטי, התמודד בכל הכח עם נתניהו ועם תומכיו של נתניהו בקונגרס והביס אותם שוק על ירך. כשהוא נח על זרי הדפנה  של הניצחון הזה, הגיע אובמה למסקנה שהסכסוך בין ישראל לפלסטינים כבר לא יפתר בתקופת כהונתו, והמקסימום שאפשר לעשות הוא "בקרת נזקים". 

אבל כנראה שגם את המעט הזה לא הצליח מזכיר המדינה קרי להשיג. נתניהו הבהיר שלא יהיו שום מחוות כלפי הפלסטינים עד אשר תסתיים "אינתיפאדת הסכינים". כמובן, גם אם הפלסטינים כולם ישמרו על שקט מוחלט, אין מה לדבר על הקפאת הבניה בהתנחלויות. זה לגמרי לא על סדר היום. אבל אם תיפסק האלימות, יתכן שראש הממשלה יואיל לחפש בכובעו ולשלוף משם כמה מחוות אזרחיות שיועילו מאד לפלסטינים בחיי היום שלהם. מה בדיוק? טוב, קודם כל שיפסיקו את האלימות והטרור וההסתה, ואז נראה. 

ומה על הפלסטינים שאינם שייכים לשום ארגון ואינם בשליטה של אף אחד,  אשר בזה אחר זה, יום אחר יום, מוכנים ליטול סכין (או מספרים) ולצאת לפעולה שתסתיים קרוב לודאי במוות או פציעה קשה? קרוב לודאי שהם אפילו לא עקבו ולא גילו ענין בדיווחים מפגישתו של ראש ממשלת ישראל עם מזכיר המדינה האמריקאי.  

וכך ממשיך גלגל הדמים להתגלגל, כל יום מביא לכותרות גיבורים וגיבורות לשעה וגם  פושעים ופושעות (ומיהו הגיבור ומי הפושע? זה תלוי כמובן באיזה צד של הסכסוך מתפרסם הסיפור...). 

מוחמד א-טרדה בן 18 מהכפר תפוח ליד חברון יצא לעיר קרית גת, דקר ופצע ארבעה ישראלים ברחובותיה, הנערה הישראלית ליאם יוטקו בת ה-13 שנדקרה הצליחה לחבוש את עצמה וזכתה לשבחים בעיתונות הישראלית על התושיה שגילתה. הפלסטינית אשרקאת טהא בת ה-16 הגיעה לצומת חווארה שמדרום לשכם ושלפה סכין, מנהיג המתנחלים גרשון מסדיה שעבר שם דרס אותה במכוניתו והפיל אותה על הארץ ובטרם הפסיקה לקום ירו בה חייל ומתנחל והרגו אותה. הדר בוכריס בת 21 מצפת, שעברה לאחרונה לגור בהתנחלות בגוש עציון, נדקרה למוות שכשחיכתה לאוטובוס בצומת שליד ההתנחלות. הדוקר עיסאם ת'וואבתה בן 34, שהתגורר בכפר הסמוך בית פג'אר, נורה ונהרג בידי חיילים. בראש כותרות העיתונים הופיעה תמונתה של בוכריס במהלך טיול בהודו ממנו חזרה רק לאחרונה, נערה יפה על חוף הים בגואה. למחרת היום יצאו הדיל ווג'יה עוואד בת ה-14 ובת דודתה נוהאן עוואד בת ה-16 ממחנה הפליטים קלנדיה וניסו לדקור במספרים עוברים ושבים בשוק מחנה יהודה בירושלים. ווג'יה נורתה בידי שוטר ונהרגה במקום, נורהאן נפצעה קשה. "מחבלות קטנות" נקראו השתיים בכותרות העיתונות. מאוחר יותר התברר כי אחיה הבכור של הדיל נפגע בראשו לפני שנתיים ב"כדור גומי" שירו חיילים ישראלים ומת לאחר תשעה חודשים ללא הכרה. מאוחר יותר באותו יום נדקר החייל הישראלי זיו מזרחי למוות בתחנת הדלק שעל כביש 443, המחבר בין ירושלים לתל אביב דרך שטחי הגדה המערבית. מאוחר יותר התברר כי דודו של זיו נהרג לפני 12 שנה בפיצוץ מסעדה בירושלים. וכך הלאה והלאה והלאה, עוד ארוע ועוד ארוע ועוד ארוע יום אחר יום ולעיתים שעה אחר שעה, ישראלים פצועים וישראלים הרוגים, פלסטינים פצועים ופלסטינים הרוגים (במספרים גדולים הרבה יותר) . הגיבורים של הצד האחד הם הפושעים של הצד השני,  וקשה מאד לעקוב ולזכור אפילו את כל מה שקרה אתמול. זה עתה, בעודי יושב כאן ליד המחשב וכותב את המאמר הזה, דרס פלסטיני במכוניתו שישה חיילים בכניסה למחנה הפליטים בית אומר שבין בית לחם לחברון ופצע אותם ומיד נורה למוות. כרגיל, באמצעי התקשורת הישראלים הופיע שוב הניסוח הרגיל: "המחבל נוטרל".

אז מה לעשות? מפקדי הצבא החליטו שזה כבר לא "גל טרור" אלא "התקוממות מוגבלת". מוגבלת, מפני שעדיין לא כל הפלסטינים משתתפים בה, אלא יחידים שבדרך כלל אינם שייכים לשום ארגון ובמקרים רבים החליטו על הפעולה רק כמה שעות לפני שביצעו אותה. עדיין אפשר, לדעת הצבא, "להכיל" את ההתקוממות הזאת. לדעת הצבא, בצד פעולות דיכוי "נקודתיות" יש לתת הקלות לאוכלוסיה הכללית הפלסטינית. כמו כן ממליצים מפקדי הצבא על חיזוק הרשות הפלסטינית, כולל באמצעות אספקת כלי נשק ומכוניות משורינות. את ההמלצות האלה דוחים נתניהו ושריו על הסף. 

בניגוד למפקדי הצבא, אשר עדיין רואים ברשות הפלסטינית וכוחות הביטחון בעל ברית מהימן, בממשלה מצביעים על הרשות הפלסטינית כ"מסיתה הראשית" ומאשימים את כלי התקשורת ומערכת התקשורת הפלסטינית כמי שמוציאים את הצעירים לרחובות עם סכינים בידיהם.  כמה משריו של נתניהו "לא היו מצטערים אילו התמוטטה הרשות הפלסטינית". באופן פרדוקסלי, הציפיות האלה של האגף הימני בממשלת ישראל מצטלבות עם שאיפתם של חלקים גדלים בציבור הפלסטיני לפרק את הרשות או לפחות לסיים את שיוף הפעולה הבטחוני שלה עם צה"ל, אשר כשיתוף פעולה עם הכיבוש. 

ברדיו הבוקר צוטטו מפקדים בכירים בצבא שהביע דעתם שיש להמעיט ככל האפשר בהרג פלסטינים, שכן ההרג הזה מתדלק את להבות ההתקוממות ומאיים להפוך אותה מהתקוממות מוגבלת להתקוממות כללית, או בשמה המפורש אינתיפאדה. "כשיש ילדה שמנסה לדקור במספרים ורועדת מפחד, מספיק בהחלט לתת לה בעיטה וא לכל היותר לירות לה ברגל. אין צורך לחורר אותה בעשה כדורים" צוטט מפיו של מפקד בכיר אלמוני. אבל אם זאת כוונתם של המפקדים הבכירים, הם לא מצליחים להוריד אותה במורד סולם הדרגות אל החיילים בשטח.  

מנכ״ל בצלם, חגי אלעד כתב לרה״מ, ״הממשלה בראשותך מאפשרת – ואף מעודדת – את הפיכתם של שוטרים, ואף של אזרחים חמושים, לשופטים ולתליינים. נטען כי אין כל שינוי בהוראות הפתיחה באש וכי כוחות הביטחון פועלים תוך שימוש בכוח סביר שאינו עולה על הנדרש על מנת לעצור מפגעים, ולכאורה מובן מאליו כי ירי באדם פצוע שאינו מסכן איש הוא בלתי חוקי. בפועל, הגיבוי המלא למעשי ההרג הלא חוקיים שתועדו מבטא – ומבסס לגיטימיות – למציאות שונה בתכלית. התגבשה בכהונתך מציאות כאילו-נורמטיבית חדשה, על פיה יש "לירות כדי להרוג", בכל מקרה, בכל מצב, גם כשכבר אין נשקפת מהחשוד או החשודה סכנה כלשהי. המציאות הזאת היא תולדה ישירה של שיח מתלהם של בכירים ממשלתיים ונבחרי ציבור בקואליציה שלך, הזוכים לגיבוי משתיקתך; לשילוב בין אדם בעל חזות ערבית לבין סכין יש רק אחרית אחת – הוצאה להורג ברחוב". 


אתמול אחר הצהרים צעדו כשלוש מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים בהפגנה משותפת לא-אלימה נגד הכיבוש, הטרור והאלימות לאורכו של "כביש המנהרות" שנבנה בהשקעה גדולה לשימושם של מתנחלי גוש עציון. במשך כשעה הם צעדו צפונה בטור ארוך מעבר למעקה הבטיחות של הכביש, לקצב תופים וסיסמאות, כשהם נושאים שלטים, דגלים ומיצג יצירתי של חומה. אלפי הנוסעים בכביש, מתנחלים ופלסטינים כאחד, לא היו יכולים לפספס את התהלוכה הארוכה, ורבים מאוד הגיבו אליה – בין אם בקללות ובין אם בקריאות עידוד. הסיסמאות, בעברית, ערבית ואנגלית, קראו לפירוק ההתנחלויות ולסיום הכיבוש הישראלי בשטחים, וכן נגד האלימות והפחד ולמען שיתוף פעולה ערבי-יהודי. חיילים ושוטרים ליוו את ההפגנה לכל אורך הדרך, ולא היו בה עימותים כלל. 

בסוף התהלוכה התכנסו המפגינים ברחבה ליד מחסום המנהרות, ושם נאמו כמה מהמארגנים מיטל לוקוף, פעילת "לוחמים לשלום" אמרה: "אנחנו חיים בתקופה קשה, אנשים חפים מפשע מתים כל יום וקשה לראות את סוף האירועים. אסור להתיאש! מה שצריך לעשות, התשובה האפשרית היחידה, היא מה שאנחנו עושים כאן: יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מתייצבים יחד לדרישה משותפת לסיום הכיבוש. למצוא את מה שמשותף בינינו ולבנות את העתיד על הבסיס הזה, לשבור את מעגל האלימות שאנחנו נמצאים בו – ולשנות את המחר". 

יו"ר ועדת המעקב לחברה הערבית בישראל, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, התייחס לאירועי הדריסה שקרו כשעתיים לפני ההפגנה, אחד מהם רק כעשר דקות נסיעה ממיקום ההפגנה על כביש 60. "אנחנו לא רוצים שאף טיפת דם תשפך", אמר ברכה. "אבל מי שיוצר את המצב הזה צריך להבין שרק שלום ייתן ביטחון. המצור, המחסומים, ההתעללות, ההתנחלויות – הם הגורם לכל מה שרע שקורה פה. אנחנו עומדים ביחד וקוראים נגד הממשלה הקיצונית הזאת, למען אופק של חיים ושלום גם במדינת ישראל וגם במדינה הפלסטינית העצמאית שתקום".

יום שישי, 13 בנובמבר 2015

הסבתא המחבלת, הילד המחבל והארי פוטר

הסבתא המחבלת, הילד המחבל והארי פוטר 

המאמר המופיע להלן נכתב לפני האירועים הנוראים שקרו הלילה בפריז. עדיין קשה לדעת מה תהיה ההשפעה כאן אצלנו. בדרך מקרה, האירועים האלה נגעו בי באופן אישי - בני משפחה קרובים, הנמצאים בחופשה, היו הערב במסעדה בפריז - קרוב מספיק כדי לשמוע את הירי באופן ברור, למרבה המזל מספיק רחוקים כך שלא נפגעו. 

***
  
"זאת לא אינתפאדה". שר הביטחון משה יעלון חוזר וטוען שזאת לא אינתיפאדה, שאינתפיאדה זה משהו אחר לגמרי. נכון לעכשיו, אמצעי התקשורת בישראל  השתכנעו. הם לא קוראים לזה אינתיפאדה, הם ממשיכים לקרוא לזה "גל הטרור". גל טרור שנמשך ונמשך ונמשך ונמשך ואת קיצו איש לא רואה. אבל בעצם, האם כל כך חשוב מה בדיוק קוראים לזה? מה שברור הוא שפלסטינים במספרים גדלים והולכים, בלי הבדל מין וגיל ורקע חברתי, מתקוממים נגד הכיבוש הישראלי המתקרב במהירות אל יובל החמישים לקיומו.

בצומת חלחול שמצפון לחברון פתחו חיילים ישראלים באש והרגו את  ת'רוות שעראווי בת 72 מחברון – אלמנה וסבתא לנכדים. לטענת החיילים, היא ניסתה לדרוס אותם במכוניתה והם פעלו מתוך הגנה עצמית. הטענה התקבלה ללא ערעור בידי אמצעי התקשורת הישראליים, אשר מיהרו להגדיר אותה כ"מחבלת" – גם אם "מחבלת בפרופיל שונה מהרגיל". טענותיהם של גורמים פלסטינים שניסו להטיל ספק בגרסא הישראלית נדחו על הסף בצד הישראלי – " הרצון לבצע פיגועים  מדרבן לא רק את הצעירים - אלא גם את הסבים והסבתות שלהם. אין ספק שמדובר במחבלת ממשפחה של מחבלים, הרי בעלה המנוח נהרג בידי חיילים בחברון בימי האינתיפאדה הראשונה. ". (בימים ההם עוד לא היה ספק לגבי המונח "אינתיפאדה"...). 

ת'רוות שעראווי, לפני כמה חודשיםת
Resist4pal תצלום
 

ראשה עוויסי, סטודנטית בת 23 מקלקיליה, נהרגה בידי חיילים במחסום אליהו שממערב לעיר הולדתה - שבועיים לפני המועד בו עמדה להינשא. החיילים אמרו שהיא ניסתה לדקור אחד מהם בסכין שבידה. במכתב שנמצא על גופה כתבה ראשה עוויסי: "אני לא יודעת מה יקרה לי בסוף הדרך. אני לא יכולה לסבול יותר את מה שאני רואה. אני עושה זאת בדעה צלולה. אני עושה זאת כהגנה על המולדת, על הנערים והנערות. אני מצטערת על כל מה שיקרה לי. אני מצטערת שזו הדרך בה אני מסיימת. הורי, אבי, אמי, אחיותי, סלחו לי על מה שאעשה. אני אוהבת אתכם. במיוחד ארוסי." המכתב צוטט בהרחבה באמצעי התקשורת בישראל – בעיקר כהוכחה ניצחת שבמקרה זה אכן בוצע נסיון לפגוע בחיילים. 
 
עלי אלקם בן ה-14, תושב מחנה הפליטים שועפאת בצפון ירושלים ניסה בדרכו הביתה מבית הספר לדקור מאבטח ברכבת הקלה. "עשיתי זאת כדי לנקום את הריגת בן דודי בידי חיילים" אמר בחקירתו במשטרה. אחיו מועאוויה עלקם בן ה-11, שהשתתף גם הוא בנסיון הדקירה, לא יכול היה לדבר ולהסביר את עצמו ואת מעשהו. הוא נורה בידי המאבטח, ונלקח לבית החולים במצב קשה, מורדם ומונשם. בכותרות העיתונים דובר הרבה על "המחבל בן ה-11" ובמאמרי הפרשנות הובעה דאגה מן העובדה שילדים בני 11 אינם נושאים באחריות פלילית ו"אולי הפלסטינים מצאו כאן פרצה משפטית". שרת המשפטים איילת שקד הבטיחה לנסות לסתום את הפרצה הזאת ולחפש דרכים משפטיות להוריד את גיל האחריות הפלילית.
 
ומיד לאחר המחבל בן ה-11 עלו לכותרות המסתערבים, הם החיילים המהוללים היודעים להתחפש לערבים ולהטעות את הפלסטינים התמימים עד לרגע בו הם שולפים את נשקם ומסתערים. והפעם הם עלו על עצמם כאשר חדרו אל בית החולים אל-אהלי בחברון ועצרו שם (או חטפו משם, תלוי מי מתאר את הארוע...) את עזאם שלאלדה בן ה-20 שנחשד בדקירת מתנחל ישראלי ופציעתו לפני שבועיים. עבדאללה שלאלדה, בן דודו של עזאם,  ניסה להתנגד לחיילים ונורה למוות בו במקום. באמצעי התקשורת בישראל העלו על נס את התושיה והיצירתיות של המסתערבים, שהלבישו אחד מביניהם כאשה בשלבי הריון מתקדמים והושיבו אותו על כסא גלגלים והאחרים העמידו פנים שהם קרובי משפחתה של "האשה" וכך חדרו לעומק בית החולים בלי לעורר חשד. אך הועלה החשש כי לאחר שהפלסטינים צלמו את הסרטים מצלמות האבטחה של בית החולים, יהיו פניהם של המסתערבים חשופים ושוב לא יוכלו להתחפש בהצלחה. מומחה הרגיע את צופי הטלויזיה "כשרון ההתחפשות של המסתערבים בלתי מוגבל, בפעם הבאה הם יראו לגמרי אחרת ואי אפשר יהיה לזהות אותם". 
 
לאוסף הגדל של תצלומים בג'אנר "הפורנוגרפיה של המוות" נוספו תצלומים של כתמי הדם המכסים את רצפת בית החולים אל-אהלי, כמה וכמה כלי תקשורת פרסמו אותם והם גם עברו במהירות הבזק ברשתות החברתיות. 
 
בניגוד למקרים אחרים, המסתערבים לא לקחו איתם את גופתו של עבדאללה שלאלדה, בן הדוד ההרוג. בתוך שעות אורגנה הלוויתו, כאשר קהל אלפים הולך אחרי ההמון וקורא לנקמה. גם בימים הבאים נמשכו ההפגנות בחברון והעימותים עם כוחות הצבא. באחת מההפגנות האלה נפצע צעיר נוסף מירי החיילים, ופונה לאותו בית החולים אל-אהלי,  שם מת מפצעיו. בהלוויתו שוב נשמעו קריאות לנקמה. בעודי כותב את המאמר הזה עמד פלסטיני חמוש בצד הדרך, כמה קילומטרים מדרום לחברון, ופתח באש אל מכונית של מתנחלים שעברה בכביש. שניים מהמתנחלים – אב בן 40 ובנו בן ה-18 – נהרגו. הצבא החל בחיפושים נרחבים אחר היורה בכל הכפרים שבסביבה, ובחדשות השמיעו הפרשנים רמזים עבים על "הצורך להגביל את חפש התנועה של הפלסטינים"...
 
"הגיע הזמן לקרוא לזה אינתיפאדה" כתב הפרשן הצבאי עמוס הראל מעל דפי "הארץ", וציין כי פיקוד צה"ל כבר הגיע למסקנה שכוחות הצבא הסדיר לא יספיקו. ארבעה גדודי מילואים כבר גויסו, והצבא מתכנן גיוס עשרות אלפי חיילי מילואים בשנה הקרובה ויוצא מהנחה שהעימות ימשך תקופה ארוכה. בינתיים שידרה הטלויזיה כתבה ארוכה ומפרגנת על החיילות הקרביות הצעירות הנוטלות חלק מרכזי בעמידה במחסומים בימים ובפשיטות לעומק הכפרים בלילה – "העצמה נשית במיטבה, פמיניזם הלכה למעשה" השתפך הכתב.  
 
ובין כל ארועי השבוע הזה נפגש ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארצות הברית. לקראת הפגישה התבקש נתניהו לנקוט באמצעים בוני אמון כלפי הפלסטינים כדי לסייע בהרגעת השטח. הקבינט התכנס והחליט להגדיל את מספר רשיונות העבודה לפלסטינים בישראל, לאשר תכניות מתאר למספר כפרים פלסטינים  בהם עד כה נהרסו בתים בטענה שנבנו ללא רשיון, וגם לאפשר הקמת מערכת טלפון סלולרי פלסטיני שממשלת ישראל עיכבה במשך שנים רבות. "אמצעים אלה יסייעו להפריד בין המסיתים והמפגעים האלימים לבין הרוב הפלסטיני הדומם שרק רוצה לחיות את חייו" אמר ראש הממשלה. אולם הוא סירב בתוקף לכל רעיון של הקפאת הבניה בהתנחלויות כמחווה כלפי הפלסטינים, והסביר כי כל נסיון ללכת בכיוון זה יגרום מיד להתמוטטות ממשלתו.
 
אובמה לא לחץ בנושא הקפאת ההתנחלויות. הוא בכלל לא לחץ. גם לנתניהו וגם לאובמה היה אינטרס להציג לתקשורת התפייסות לאחר העימות הגדול בנושא ההסכם עם איראן. אז קיימו פגישה שהיתה "טובה מאד" (נתניהו) או "בסדר" (אובמה) והסכימו שמדינת ישראל תקבל הגדלה בסיוע הבטחוני האמריקאי שעל פרטיה יתנהל משא ומתן בהמשך. בנושא הפלסטיני גינה אובמה התקפות אלימות של פלסטינים על אזרחים ישראלים חפים מפשע (אך לא הזכיר התקפות של פלסטינים חמושים בסכינים על חיילים חמושים ברובים). נתניהו מצידו הצהיר שהוא עדיין "מחויב לחזון  של שלום המבוסס על עקרון שתי מדינות לשני עמים". כדי שאיש לא יקח את ההצהרה ברצינות רבה מדי פורסמה הבהרה בכותרתו הראשית של "ישראל היום", בטאונו האישי של ראש הממשלה: "נתניהו: אין שלום בגלל הפלסטינים - כשנפגוש הנהגה שתקבל מדינה יהודית, יהיה שלום".
 
החלק המענין יותר בפגישת אובמה עם נתניהו היה בעצם מה שמסרו לעיתונות עוזריו הבכירים של הנשיא, בשיחות הרקע לקראת הפגישה. רוב מאליי, מתאם נושא המזרח התיכון בבית הלבן, אמר לכתבים שאין לצפות להצהרה מרעישה בעקבות הפגישה: "בפעם הראשונה מאז הקדנציה הראשונה של קלינטון, אנו עומדים בפני מציאות שבה לא עומדת על הפרק השגת פתרון של שתי מדינות במשא ומתן במשך הזמן שנותר [לנשיאות אובמה]".  
 
"מאז כהונתו הראשונה של הנשיא ביל קלינטון". היה זה בכהונתו הראשונה של קלינטון שהסכם אוסלו הראשון נחתם בפרץ של תקוה והתלהבות על מדשאת הבית הלבן. באותה הזדמנות היסטורית לחצו שניים יד מול המצלמות: ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שיובל העשרים לרציחתו צוין בשבוע שעבר בעצרת המונים בתל אביב, וראש אש"ף יאסר ערפאת אשר מת עשר שנים אחריו בנסיבות שנותרו שנויות במחלקות, כאשר מטהו מוקף ונצור בידי חיילים ישראלים. במשך עשרים ושתיים השנים שחלפו מאז אותה לחיצת יד, המשיכו האמריקאים לדבוק באותה מתכונת שנוצרה אז – להביא את הישראלים ואת הפלסטינים לשבת ליד השולחן, מתוך תקוה וציפיה שמזה יצא הסכם. ככל הנראה, עכשיו הגיעו בוושינגטון למסקנה שהמתכונת הזאת פשטה את הרגל. אפשר לדחוף את ממשלת ישראל לשבת לשולחן המשא ומתן – זה עדיין לא אומר שהיא גם תראה נכונות ממשית לסיים את שלטון הכיבוש.
 
ואם כך, מה המסקנה?  לבעל הטור הרדיקלי מיכאל שפר עומר-מן  יש תשובה ברורה: נתניהו ניצח. "הבית הלבן השלים עם המצב בו פתרון שתי המדינות יצטרך לחכות עד שישראל תואיל בטובה להסכים לממש אותו, וכך נכנע למעשה לאסטרטגיה של נתניהו: להכריז על תמיכה - בתאוריה – בפתרון של שתי מדינות  ובפועל להמשיך למנוע מהפלסטינים את חרותם זכויותיהם    הבסיסיות ביותר". 

אבל זאת אינה חייבת להיות הפרשנות היחידה. אולי זה לא רק מקרה שיומיים אחרי הפגישה בין אובמה לנתניהו קיבל האיחוד האירופי סוף סוף את ההחלטה שכבר ריחפה חודשים רבים בחלל האויר. הנציבות האירופית, הזרוע הביצועית של האיחוד האירופי, אימצה את ההנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות בגדה המערבית ורמת הגולן ברשתות השיווק ביבשת. מסמך ההנחיות קובע כי יש לסמן מוצר על ידי ציון בסוגריים כי הוא מההתנחלויות הישראליות, והשמטת המידע הגאוגרפי מהווה הטעייה של הצרכן. לדוגמה, יש להוסיף את הכיתוב "מוצר מהגדה המערבית (התנחלות ישראלית)" או "מוצר מרמת הגולן (התנחלות ישראלית)". ההנחיות יהיו מחייבות בכל הנוגע לפירות וירקות טריים, יין, דבש, שמן זית, ביצים, עופות, מוצרים אורגניים וקוסמטיקה. בנוסף, במסמך ההנחיות נכתב כי האיחוד האירופי אינו מכיר בריבונות הישראלית מעבר לקווי 1967, ללא קשר למעמדם של אותם שטחים בחוק הישראלי, ומעוניין שהתקנות והחקיקה באירופה ישקפו את העמדה הזו. אכיפת ההנחיות תהיה בסמכות הרשויות ב-28 המדינות החברות באיחוד האירופי. 
 
בהחלטות האירופיות לא נאמרה המלה "חרם". לא הוטל כל איסור על כניסת מוצרי ההתנחלויות לשוק האירופי, ההחלטה אם לרכוש אותם או לא נורה בידי הצרכן האירופי אישית. ואף על פי כן, מצד שרים וחברי כנסת מתומכי ממשלת נתניהו ממשלת ישראל וגם מפי חלקים ב"אופוזיציה" נשמעו כל התגובות הזועמות הצפויות: " מתן פרס לטרור!", "החלטה אנטי ישראלית ואנטי יהודית!" "צביעות אירופאית ושנאה כלפי ישראל!", "אנטישמיות!", "כמו הטלאי הצהוב של הנאצים!" , "צריך להטיל חרם נגדי על מוצרים אירופיים!". התגובה המתוחכמת ביותר היו הבעות צער מתחסדות על מר גורלם של הפועלים הפלסטינים העובדים בהתנחלויות ואשר אולי צפויים עכשיו לפיטורין. 
 
דוד אלחייני, ראש מועצת בקעת הירדן – הריכוז העיקרי של מתנחלים העוסקים בחקלאות – אומר ש"למעשה, החרם התחיל כבר מזמן. עד לפני כשש שנים אירופה קיבלה 80 אחוזים מהתוצרת שלנו, כ-450 מיליון שקלים בשנה. אבל זה ירד ל-10 עד 20 אחוזים כיום – באנגליה כבר התחילו בסימון המוצרים לשפני שמונה שנים, האיחוד האירופי לא מכיר באישורים שלנו לתוצרת אורגנית, לא מכיר באישורים וטרינריים מעבר לקו הירוק, גם לפני ההחלטה האחרונה הם מצאו הרבה דרכים לפגוע בנו". 
 
ממשל אובמה סירב לגנות את הפעולה האירופית ולמעשה נתן לה גיבוי: "ארצות הברית מתנגדת לחרם על ישראל, אך ההחלטה האירופית לא צריכה להתקבל כהפתעה" לאור המשך הבנייה הישראלית בהתנחלויות. אנחנו לא חושבים שסימון המקור של המוצרים היא שוות ערך לחרם. אנחנו מבינים את שהמטרה היא לספק לצרכנים באיחוד האירופי מידע נכון על מוצאם של המוצרים, כפי שנדרש בחוק האירופי. האיחוד האירופי הבהיר שהצעדים אינם מהווים חרם וכי האיחוד האירופי הבהיר שהוא מתנגד לחרם על ישראל. האיחוד האירופי אינו רואה בהתנחלויות חלק ממדינת ישראל. גם ארצות הברית חושבת כך".

26 סנטורים אמריקאים חתמו על מכתב מחאה שהופנה אל האיחוד האירופי, ובמקרה זה הדבר המשמעותי הוא המספר. 26 סנטורים שחתמו הם בהגדרה 74 סנטורים שלא חתמו. כנראה שאיפ"ק, החבול מן המאבק חסר הסיכוי נגד ההסכם עם איראן, איבד את היכולת שהיתה לו פעם להשיג את חתימתם של שמונים סנטורים ויותר על כמעט על נוסח שחפץ. 
 
בבריטניה מתנהל בשבועות האחרונים ויכוח סוער במיוחד בעד ונגד חרם על ישראל. עצומות  ועצומות נגדיות פורסמו בעיתונות הבריטית. ראש עירית לונדון בוריס גו'נסון הגיע לביקור מתוקשר בישראל והצהיר כי הקוראים לחרם על ישראל הם "מיעוט קטן מאוד של אנשי אקדמיה שמאלנים מטופשים במעילי קורדרוי", ובוב בזמן התנהלו ברחובות עירו הפגנות סוערות למחות על השתתפותם של שפים בריטיים ב"מופע שולחן עגול קולינרי" בחסות ממשלת ישראל ועירית תל אביב. בסקר דעת קהל שנערך בקרב יהודי בריטניה התגלתה אצלם ביקורת גוברת והולכת על מדיניות ממשלת ישראל, במיוחד בקרב הצעירים יותר. רבע מהנשאלים הביעו דעתם בזכות הפעלת סנקציות כלכליות נגד מדינת ישראל, אם יסייע הדבר להשיג שלום במזרח התיכון.
 
ג'יי-קיי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר, נקלעה שלא בטובתה לעין הסערה כאשר חתמה על העצומה המתנגדת לחרם תרתבותי על ישראל וקוראת במקום זאת ל"דיאלוג תרבותי". היא הוצפה במחאות זועמות של קוראי הסדרה, אשר השוו את ישראל לקוסם הרשע וולדמורט. לשווא ניסתה רולינג לפייס את קוראיה בהבעת הזדהות עם הפלסטינים: "הקהילה הפלסטינית סבלה מחוסר צדק ומיחס ברוטאלי מצד ישראל. אני רוצה לראות את ממשלת ישראל נותנת את הדין על כך. חרם על ישראל בכל חזית יכול להיות אטרקטיבי וקורץ, הוא מספק את הדחף האנושי לעושת משהו, כל דבר, לנוכח סבל אנושי נורא. מה שגרום לי חוסר נוחות איתי הוא העובדה שניתוק קשרים תרבותיים ואקדמיים עם ישראל פירושו גם לסרב לקשר עם אותם הישראלים התומכים בפלסטינים ומותחים ביקורת על ממשלת ישראל. אלה הם קולות שאני הייתי רוצה לשמוע מוגברים ולא מושתקים. חרם תרבותי מציב מחסומים בלתי עבירים  בין אמנים ואקדמאים שרוצים לדבר אלה עם אלה, להבין זה את זה, ולעבוד יחד למען השלום". עמדתה של רולינג בעד הפלסטינים עוררה אכזבה רבה באמצעי התקשורת ההמוניים בישראל. ידיעות אחרונות פרסם ידיעה נרחבת בכותרת "הארי פוטר כבר לא איתנו" – ואילו רבים מתומכי הפלסטינים המשיכו במתקפה חריפה על רולניג – "ההתנגדות לחרם היא מעשה בלתי יסולח".
 
באחד הפרקים הידועים בסדרת הארי פוטר מגלה ראש ממשלה בריטניה כי בארצו שוכנים קוסמים אמיתיים המסוגלים לעשות מעשי קסמים וכשפים רבי עוצמה, וחושב לתומו כי בכך נפתרו כל בעיות הממלכה: "אתם יכולים לעשות קסמים, אתם יכולים לעשות הכל!". ראש הקוסמים ממהר לצנן את התלהבותו: "לצערי, אדוני ראש הממשלה, גם הצד השני יודע לעשות קסמים..."