יום שבת, 11 במרץ 2017

הנשים והצבא

הנשים והצבא
?עם רב כזה, מי צריך את טראמפ - 
 נשים נכנסות לטנקים ולכלא הצבאי - 


השבוע יצא הרב יגאל לוינשטיין בהצהרה פרובוקטיבית חדשה. לתלמידים אותם הוא מכין לקראת שירות צבאי במכללה הקדם צבאית בהתנחלות עלי שבצפון הגדה המערבית קרא הרב "להתחתן עם אשה חמה, אשה דתית שלא שרתה בצבא" והוסיף שלל גינויים לשירות הנשים בצה"ל בכלל ולשרות של נשים דתיות בפרט: "הנשים שלנו קדושות וצנועות. מה המשימה של האשה? אומרת הגמרא: לבנות את הדור הבא. זה מוטל עליהן. רק הנשים הקדושות שלנו יודעות לעשות את זה. מה היא תהיה, מפקדת פלוגה? שיגעון, זה שייך לבית משוגעים. שיגעו לנו את הילדות, מגייסים לנו אותן לצבא. הן נכנסות יהודיות, הן לא יהיו יהודיות בקצה. כל מערכת הערכים שלהן תשתבש, סדרי עדיפויות, בית-קריירה. ישגעו את כולם. אסור להסכים לזה!"                                       י

הרב לוינשטיין היה בצעירותו חילוני ו"חזר בתשובה" כמבוגר, והוא מכיר היטב את החברה החילונית בישראל. הוא ידע בדיוק מה תהיה התגובה להצהרה כזאת בדיוק ביום האשה הבינלאומי, כשם שלפני חצי שנה ידע מה תהיה התגובה להצהרה שהשמיע ערב מצעד הגאווה ("הסוטים האלה נכנסו לצבא בכל הכוח - ואיש לא מעז לפתוח את הפה!"                                         י 

ואכן, התגובות לא איחרו לבוא – ארגוני נשים פרסמו גינויים חריפים לדבריו הבלתי נסבלים של הרב, ואליהם הצטרפו פוליטיקאים חילונים ממפלגות שונות וגם חלקים מהציבור הדתי. הרבנית מיכל נגן, אשר בעצמה מכינה ומעודדת בנות דתיות להתגייס לצבא, כתבה לו: "רעדתי מצער ומבושה על דבריך שנאמרו לפני ארון הקודש. הרגשתי שם שמיים מתחלל. קצתי בשיחות של גברים האומרים ל'בנות' מה הן צריכות לעשות ולחשוב. הצבא הוא לא שלך, הרב יגאל, כשם שהוא לא של החילוניים הליברליים או של הנשים. הצבא הוא של כולנו, של כל העם. אני בוכה על תלמידיך הצוחקים להלצות שנאמרות על אחיותיהן, חברותיהן, לעיתים גם אמהותיהן שבבית".                                    י

בגל התגובות הגדול הוצגו שוב ושוב החיילות המתגייסות לצה"ל, ובמיוחד אלה המגיעות במספרים גדלים והולכים ליחידות ותפקידים  קרביים, כמופת של העצמה נשית כמו גם של ציונות ופטריוטיזם. "לוחמות צה"ל, מג"ב והשוטרות הגיבורות ברחובות ירושלים, נוטלות חלק פעיל בביטחון ישראל כחלק ממערך הביטחון של ההגנה על האומה ואנו גאים על כך" אמר ראש הממשלה נתניהו. ושר הביטחון ליברמן אמר  ״מאז הקמת המדינה נשים שירתו בצה״ל ותרמו תרומה עצומה לביטחון ישראל. הרב לוינשטיין פגע לא רק בנשים אלא בצה״ל, במורשת של צה״ל ובערכים הבסיסיים של מדינת ישראל. אני מתכוון לבחון מחדש את מעמדו של הרב לוינשטיין והכשירות שלו להכין צעירים לשירות בצה״ל".    י
את הרב לוינשטיין עצמו כל המהומה לא ממש הטרידה. הוא בטוח בגיבוי הפוליטי העומד מאחוריו
 שימנע כל אפשרות שהצבא יפסיק את מימון המכינה שלו – בדיוק כמו שלא ננקט נגדו שום צעד לאחר התבטאותו הקודמת נגד ההומוסקסואלים הסוטים. "בשנתיים האחרונות מתרחש תהליך תרבותי עמוק. לתוך צה"ל חודרת תפיסה פמיניסטית שלא עולה בקנה אחד עם היהדות" הצהיר. רבנים בכירים אחרים נפגשו עם שרי מפלגת הבית היהודי ובקשו את תמיכתם במתקפת נגד:"גונבים לנו את הצבא! במקום פקודות קודמות בנושא שירות הנשים בצבא שנכתבו מתוך קונצנזוס כדי לשמור על כבוד והתחשבות באורח החיים של כלל משרתי צה"ל, עכשיו נכתבה במסתרים  ומאחורי הגב פקודה חדשה, פקודת השירות המשותף שמבטאת בעיקר אג'נדות ליברליות ופמיניסטיות קיצוניות שמקובלות בחוגי השמאל הקיצוני. מנסים להכריח אנשים דתיים לשרת ביחידות מעורבות של גברים ונשים בניגוד להלכה היהודית ולאורח החיים היהודי הקיים בעמנו מדורי דורות, והתוצאה היא לדחוק אותם בכלל החוצה מהצבא".   י   
מאתיים  קציני מילואים שהיו תלמידיו של הרב לוינשטיין העניקו לו גם הם גיבוי ציבורי: "לאחרונה מתריע הרב על שינויים ותמורות שעובר הצבא, בעיקר ביחס לשילוב בנות ביחידות הלוחמות. שינויים אלה עשויים לפגוע בצבא בצורה קשה וכואבת. כמי שמכירים את המערכת הצבאית אנו מבינים היטב את הבעיות עליהן מצביע הרב ואת הסכנות הגלומות בהן. דברי הביקורת החריפים של הרב יוצאים מלב אוהב ודואב, רק טובת צה"ל ומדינת ישראל לנגד עיניו. העמדה שביטא משקפת את דעת גדולי רבני
ישראל ואת הפסיקה ההלכתית של הרבנות הראשית לדורותיה ביחס לשילוב בנות בצבא".       י 

בתוך המולת הויכוח נשכחה כמעט לגמרי עמדתן של נשים ישראליות צעירות אשר בהחלט לא אוהבות
 את התלהמות הרב לוינשטיין – ועדיין הן מסרבות לראות כ"העצמה נשית" שירות בצבא כיבוש, אשר כבר שנים רבות המשימה העיקרית המוטלת עליו היא לקיים שלטון דיכוי על מליוני גברים ונשים
פלסטינים.                                                             י

 השבוע הזה מסר דובר צה"ל נתונים סטטיסטיים על המאמצים האדירים שעושה הצבא להקטין את מספר  החיילות המשרתות בתפקידי פקידות ולהעביר יותר ויותר מהן ליחידות קרביות. הרעיון לאמן נשים בצוותי טנקים הוא עדיין בתחום תכנית  ניסוי הכוללת בינתיים חמש עשרה חיילות נשים – אולם במשמר הגבול, הכח הצבאי-משטרתי עליו מוטלת השגרה היום יומית של קיום השלטון הישראלי בשטחים הפלסטיניים, כבר הגיע מספר הנשים ל-35 אחוז – למעלה משליש. המגמה היא שבעתיד יגיעו הנשים גם למחצית ממספר החיילים העומדים ביום במחסומי הדרכים ברחבי הגדה המערבית ובשעות הלילה המאוחרות יוצאים לפשיטות להוציא "מחבלים מבוקשים" מבתיהם ולהעבירם לחקירה ב"לחץ פיזי מתון". מסתבר שלא כל הנשים הצעירות בישראל מתלהבות מן האפשרות למלא תפקיד זה.                                                       י

תחת הססמא "לא פקידה ולא טנקיסטית – סרבנית ופמיניסטית" חזרו השבוע שלוש נשים צעירות על הריטואל הקבוע שבו מעביר צה"ל את שנבדקו בידי "ועדת המצפון" הצבאית אשר לא גילתה אצלם את קיומו של מצפון. שוב ושוב נקראים סרבנים וסרבניות לבוא בשערי הבקו"ם בתל השומר, לקבל פקודה להתחייל ולהצטרף לשורות הצבא, לסרב לפקודה ולהשלח לחודש בכלא – שבסיומו יחזור הריטואל על עצמו פעם נוספת. "שתי התמריות", תמר אלון ותמר זאבי, עברו השבוע בפעם השישית את ההליך הזה. עתליה בן-אבא, סרבנית קצת פחות ותיקה שהצטרפה אליהן, נשלחה השבוע לכלא בפעם השניה
שלטונות הצבא הקפידו להפריד בין השלוש ולשלוח אותן לבתי כלא נפרדים.                       י

 כתבת "הארץ" ורד לי, שנכחה במקום, כתבה: "תמר אלון קורנת ונוסכת אופטימיות בקבוצה המלווה. כשהיא נשאלת מאיפה היא שואבת את האופטימיות שלה, היא צוחקת ומשיבה: 'הבנות שכלואות איתי גם הן לא מבינות מאיפה האופטימיות שלי ותוהות איך אני מחייכת אחרי תקופת מאסר ארוכה'. לצידה, היא מספרת, כלואות חיילות על עריקות, עבירות משמעת ועבירות סמים. 'הן בחיים לפני זה לא הכירו שמאלנית והם דמיינו אותנו כעוכרי ישראל. במהלך השהות בכלא הם למדו להסתכל עלינו אחרת ולראות אותנו כבני-אדם. זה לא שהיה קל. כשהגענו לבית הכלא בפעם הראשונה היה לנו פתאום הלם להיות במאסר. הרגשנו פתאום לבד. שאלנו את עצמנו שוב ושוב אם יש משמעות בפעולה הזאת ואם אכפת למישהו. אבל כן, יש הרבה מי שאכפת להם."                                            י 

מוחמד עוודה ממזרח ירושלים, הפעיל מזה תשע שנים ב"לוחמים לשלום", אמר בטכס הצנוע: "הבנתי שיש כיום רק שלוש סרבניות בכל צבא ישראל ושאין גברים שמסרבים ואני מצדיע להן. אני רואה אותן וחושב על הבת שלי שהיא בגילן ושהן נאבקות למען חברה צודקת יותר. מגיע להן תמיכה לא רק מהמשפחה הקרובה אלא מכלל החברה. אני מדבר פה לא רק בשמי אלא בשם פלסטינים רבים אשר לא יכלו להגיע ולתמוך בכן היום, בגלל אותה מדיניות כיבוש השוללת מהם את חופש התנועה. אנחנו גאים בנשים הצעירות, האמיצות, הנאבקות למען זכויותינו ולמען צדק וחירות. תודה לכן מכולנו!" קרא והוסיף בחיוך: "אנחנו עוד ניפגש בחירות. חירות לכולם".                                     י 


שלושת הסרבניות בדרכן לתקופה נוספת בכלא הצבאי






 בוגרת טירונות משמר הגבול בדרך לשטחים הכבושים




יום שישי, 24 בפברואר 2017

מאזני הצדק

מאזני הצדק



ב-13 לספטמבר 2015 ידו צעירים פלסטינים משכונת צור באהר במזרח ירושלים אבנים אל מכוניות ישראליות ליד שכונת ארמון הנציב – אחת השכונות הישראליות שהוקמו לאחר 1967 על קרקע פלסטינית מופקעת. אחת האבנים פגעה במכוניתו של אלכסנדר לבלוביץ, וגרמה  לו התקפת לב. לבלוביץ' החל לפרכס, סטה לתעלה והתנגש בעמוד, נפצע קשה ולמחרת מת בבית החולים.

אי אפשר לטעון כי הפלסטינים שידו את האבנים התכוונו להרוג את אלכסנדר לבלוביץ, שאת שמו לא שמעו מעולם, או שבכלל התכוונו להרוג מישהו. ברובם הגדול של מקרי ידוי אבנים האירוע מסתיים ללא נפגעים. אבל בהחלט אפשר לטעון שמי שמיידה אבנים על מכוניות נוסעות אחראי למעשיו וצריך היה להביא בחשבון שהתוצאה עלולה לעיתים להיות קטלנית.

בפעולה מאומצת של כוחות הביטחון של מדינת ישראל נלכדו מיידי האבנים הפלסטינים. נגד עבד דוויאת, אשר תואר בידי המשטרה כ"ראש חולית מיידי האבנים", הוגש כתב אישום על הריגה. לאחר הליך משפטי ממושך נחתמה עימו עסקת טיעון אשר על פיה נדון דוויאת לשמונה עשרה שנות מאסר בלבד. באמצעי התקשורת הישראלים פורסמה בהרחבה מחאתם של בני משפחת לבלוביץ על עסקת הטיעון ועל קולת העונש. "צריך היה למצות את הדין עד הסוף עם הרוצחים של אבא שלנו, צריך היה לתת לשופטים למצות את הדין ולגזור את העונש המקסימלי, אני מוחה על ההקלה בעונש", אמר ניר, בנו של לבלוביץ.

ב-24 במרץ 2016 הגיע עבד אל-פתאח א-שריף, תושב חברון, אל עמדת החיילים הישראלים השומרים על מובלעת המתנחלים בתל רומיידה שבלב חברון. הוא דקר בסכינו את אחד החיילים ואז ירו בו חיילים אחרים ופצעו אותו קשה. כפי שנראה בצילומים שצילם במצלמה נסתרת תחקירן של ארגון "בצלם", כאשר כבר שכב א-שריף על הארץ, מבלי שהיווה שום איום, החייל בן ה-19 אליאור אזריה, חובש, הגיע למקום כדי לטפל בחייל פצוע – ואז כיוון בכוונה תחילה את נשקו אל ראשו של א-שריף, ירה והרג אותו.

אליאור אזריה נעצר בידי המשטרה הצבאית והוגש נגדו כתב אישום על הריגה. במהלך המשפט ניסו עורכי דינו של אזריה לטעון כי הוא חש מבחינה סוביטקטיבית איום וחשד כי א-שריף נושא מטען נפץ על גופו. אולם בעקבות עדויות מפקדו של אזריה ושל חיילים אחרים שהיו במקום דחה בית הדין מכל וכל את הגרסא הזאת וקבע כי אזריה ירה והרג  את א-שריף מתוך שאיפת נקמה ומתוך תפיסה כי יש להרוג "מחבלים" ללא משפט, אם הם מהווים איום וגם אם כבר חדלו להוות איום. לתפיסה זאת שותפים לא מעטים בישראל, חלקם מבוגרים הרבה יותר מן החייל הסדיר אליאור אזריה וביניהם גם חברי כנסת, שרים ובעלי טור בעיתונות. .

לאחר שפורסם כי התביעה דורשת לגזור על אליאור אזריה שלוש שנות מאסר, התמוטטה אמו ונלקחה לטיפול דחוף בבית החולים, מתוך בהלה וכאב לנוכח העונש החמור והאכזרי אשר איים על בנה. אמצעי התקשורת דיווחו בהרחבה על מצבה הקשה של האם הדואגת.

בסופו של דבר החליטו השופטים לגזור על אליאור אזריה שנה וחצי של מאסר. מול אולם בית הדין הפגינו מאות מתומכיו של אזריה ומחו על חומרת גזר הדין. פוליטיקאים בכירים מכמה וכמה מפלגות בישראל הצטרפו אל המחאה ודרשו להעניק לאזריה חנינה מיידית: "אזריה כבר  סבל מספיק, אסור שהוא ישב בכלא. צריך לגמור את הסיפור ולשלוח אותו הביתה".

במקרה או שלא במקרה, השבוע הסתיים גם מאבק ממושך  על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון. חברי מפלגת "הבית היהודי" מתלוננים כבר זמן רב על כך שמערכת המשפט הישראלית נוטה יתר על המידה לצידם של הערבים ואינה נותנת משקל מפסיק לשיקולים לאומיים ופטריוטיים. שרת המשפטים איילת שקד, חברת אותה מפלגה, חתרה לאזן את המגמה השלילית הזאת ועשתה השרה שקד מאמץ מוצלח להכניס להרכב בית המשפט העליון שופטים שמרניים יותר, ובמיוחד כאלה המשתייכים לזרם הדתי-לאומי. במיוחד רשמה הצלחה במינויו של דוד מינץ – משפטן יליד בריטניה שבא לישראל ומיד עבר להתגורר בהתנחלות דולב בגדה המערבית, ואשר בקרירה המשפטית שלו נודע ביחס נוקשה ומחמיר כלפי אזרחים זרים שהואשמו בכניסה בלתי חוקית למדינת ישראל.

שכנו של דוד מינץ בהתנחלות דולב הוא חבר הכנסת מוטי יוגב, גם הוא חבר מפלגת הבית היהודי. חבר הכנסת דולב  נודע בשל תגובה חריגה על פסיקה של בית המשפט העליון: "צריך לעלות על בית המשפט העליון עם דחפור די-9 ולמחוק אותו מעל פני האדמה!"

השופט העליון החדש, דוד מינץ, לא יעלה בדחפור על בית המשפט העליון. הוא יכנס בכניסה הראשית וישב בכס השיפוט וידון בעתירות על הפרת זכויות האדם.